שירי כץ

בתחילת שנות האלפיים התעוררה דילמה אמיתית לשוקוהוליקים המצפוניים. באותם ימים התפרסמו עדויות סדורות על סחר ועבדות של עשרות אלפי ילדים בחוף השנהב שבאפריקה לטובת תעשיית הקקאו. מכיוון שמרבית חקלאות הקקאו מתרכזת באפריקה המערבית והנתונים היו מגובים על ידי גופים של האו"ם, נוסף טעם לוואי בלתי ניתן לבליעה של השוקולד. אם לא די בכך, החלו להתגלות תופעות של בירוא (כריתת) יערות על ידי המגדלים, כדי לפנות עוד ועוד שטחים לעצי הקקאו, למרות שניתן לגדל אותם גם כחלק מהיער הטבעי. כך קרה שבחוגים מסוימים של אנשי אקולוגיה וזכויות אדם נעשה כבר לא לגיטימי ולא נאה לאכול שוקולד. אלא שכזכור מדובר בשוקולד. אותו טעם מריר מתוק שמתפשט בתוך הפה במרקם חלק ונימוח, נמס בהדרגה בטמפרטורת הגוף, ממכר וממלא באופוריה. אפילו משטרת הבריאותנים מכירה בשוקולד כמזון על, עשיר בנוגדי חמצון.   

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ