בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף תקופה: המסעדה הטובה ביותר באילת נסגרת

כבר מראשית דרכה בלטה "המסגר 5" ולא רק בהשוואה לנוף המסעדות האילתי, בזכות אוכל משובח ומסעדנות אחרת. שלוש שנים אחרי, אחרונת המסעדות הרומנטיקניות בדרום נסגרת

24תגובות
רותם מימון

בשלהי המאה ה-18 התנועה הרומנטית העלתה על הנס את את האדם כשלעצמו, את הרגש, היצירתיות והדמיון שבו יחד עם האמת האישית שלו, שאינה בהכרח משותפת לאחרים. מאז חלפו לפחות 200 שנים והנה, הרומנטיקנים נמצאים כמעט בכל מקום, יוצרים את האומנות שלהם. למזלנו, מקצתם החליטו שאוכל זאת אומנות לכל דבר והחליטו לפתוח מסעדות וליצור בהן אוכל נהדר. במרכז הארץ ואפילו בצפון כבר התרגלנו שהן שם, משתמשות בחומרי גלם מקומיים, מלאות תעוזה ויוצרות מה שאפשר לקרוא לו "תרבות קולינרית". עם זאת, ככל שמרחיקים דרומה הולכת ונעלמת הרומנטיקה. כמה מפתיע שדווקא בנקודה הדרומית ביותר שוכנת לה אחרונת הרומנטיקניות שבמסעדות הדרום - "המסגר 5".

את המסגרייה (ככה הם קוראים בחיבה למסעדה) הקימו לפני 3 שנים ליאור רפאל וענבר שפירא, בני זוג בחיים ובמטבח ברחוב המסגר 5, באיזור התעשייה של אילת. במהלך חודש מרץ הם יסגרו אותה. "מלכתחילה לא חשבנו להשאר לאורך זמן, אמרנו לעצמנו לא יותר משנה שנתיים" נזכר ליאור.

השניים הם בוגרי בית- הספר לבישול "קורדון בלו" ולמדו בסניף המצוין שנמצא באוטווה, קנדה. המתכונת הייתה ונשארה כזו, ליאור שלמד בישול מלהטט בו זמנית בין התנור למחבתות ואילו ענבר שלמדה קונדיטוריה נמצאת עם הלקוחות ומתקינה את הקינוחים. ברזומה שלהם מסעדות מכוכבות מכל הקצוות מאנגליה ועד ארצות הברית, מה שהשפיע על הדרך בה הם חיים מסעדנות, על האוכל שהם יוצרים למרבה ההפתעה, הותיר את המסגרייה חפה ממניירות וגרנדיוזיות שלעיתים מתלווה לאנשים שבישלו במסעדות שכאלו.

עבר זמן, לא הרבה, ואנשים החלו מלחששים אודות מסעדה קטנה ומשונה שנפתחה באיזור התעשייה של העיר. ואפילו נהגי המוניות הוותיקים של העיר, יותר משלא הכירו את הכתובת, לא הצליחו להבין מדוע שאדם כלשהו יחפוץ בנסיעה לאזור השומם של העיר. ואחרי שהתרגלו תושבי אילת אל המקום הקטנטן על מטבחו הפתוח ומרפסתו המקושטת במיני צמחי תבלין וטעם החלו להגיע. בטפטוף. זוג פה וזוג שם.

רותם מימון

אט, אט שינה המקום את צורתו יחד עם הקהל שהלך והתרחב משבוע לשבוע (כולל כתבה של רונית ורד במוסף הארץ) ונתקל בתפריט שונה בכל פעם בהתאם לחומרים הגלם שהגיעו לאילת ולמצב הרוח של ליאור וענבר. "התפריט הראשוני כלל 4 סוגי סנדוויצ'ים וזהו. היינו זקוקים לזמן, גם אנחנו וגם הלקוחות, כדי להתרגל לדבר החדש הזה שגם אנחנו לא ידענו מה הוא" מסביר ליאור וממשיך, "מאחורי המסגרייה עומדת הפילוסופיה שלנו שהיא כל הזמן לשנות. כל הזמן לזוז. זה בהחלט קשור לדרך שבה אנחנו עושים את התפריטים שלנו. בשנה הראשונה החלפנו 1,700 מנות ואחרי זה פשוט הפסקנו לספור והתחלנו לצלם רק בשביל התיעוד. זה יכול היה להיות פרח קישוא בטמפורה ממולא ממרח גבינת עיזים רכה ופסטו עגבניות מיובשות, פרפה כבד אווז עם ג'לי פרוסקו או Pork Chop עם ציר פורצ'יני, פורטבלו וקארי. הרעיון היה ועדיין הוא לעשות אוכל טוב ולמצוא את השפה הנכונה לבטא אותו החוצה. אנחנו מתייחסים לחלל ולשדה שאנחנו נמצאים בו כמו שהוא וזה אומר ליצור חליפה שמתאימה לו. בהתחלה ישבנו ימים על גבי ימים עד שהתחלנו להבין מי זאת הגברת הזה שנקראת המסגרייה. מה שידענו בוודאות הוא שהשם שלה צריך להיות הכתובת כי היא לא יכולה להיות בשום מקום אחר. היא לא גימיק ולא קונספט. היא פשוט מה שהיא".

האתגרים שמציב עולם המסעדנות מחלק מסעדות לשני סוגים: מסעדות שמתהדרות בעובדה שגם אחרי 15 שנה תוכל להגיע אליהן ולקבל את אותה המנה בדיוק ומסעדות ששומרות על דינמיות בלתי פוסקת ולעיתים קרובות הולכות לאיבוד במרדף אחר הלקוחות (שממש לא תמיד צודקים). מבחינה זו, המסגרייה  היא עוף מוזר. כזה שלא משתייך לשום סוג ולאף קהילה. היא בגדר "Hate it or love it". או שתשנאו אותה מהרגע הראשון או שתתאהבו בה לפני שהביס הראשון ייכנס אל הפה.

"אני חושב שיש בה כנות מסוימת שבראש ובראשונה היא לא שואלת אותך מה אתה רוצה. השאלה היא איך אנחנו מעבירים את מה שאנחנו רוצים לעשות מתוך תקווה שיש מספיק אנשים שיאהבו את זה. אני חושב שיש הרבה אנשים שמעריכים את המסר הכנה הזה ויכולים להתחבר אליו" חושב ליאור בקול רם.

"מי שמחפש יציבות בתוך העסק הזה לא נמצא בעבודה המתאימה. העגבניות של היום הן לא העגבניות של מחר. הטלה של האביב הוא לא הטלה של החורף. אנחנו פשוט מיישמים את התפיסה של המטבח אל תוך עצמנו. אנחנו לא אותם אנשים שהיינו לפני שלוש שנים ואין סיבה שנמשיך לעשות את אותו הדבר. חייבים לשנות כל הזמן כי החיים דינמיים וצריך לזוז. אנחנו אוהבים את האתגר ואוהבים ללכת על החבל הדק בלי הרשת מלמטה. ברגע שאנחנו מגיעים למקום של נוחות מסויימת אנחנו חייבים לשנות אותו ולכן גם מתכוונים לסגור ולהמשיך הלאה".

רותם מימון

הפתיחה של המסגרייה לפני שלוש שנים וסגירתה הקרובה מצליחים להוכיח שמסעדה היא לחלוטין יצור חי שמשתנה כל הזמן ומתפתח לכל הכיוונים. הרומנטיקה שלה באה לידי ביטוי בדיוק במובן הזה. בזירה קולנרית בה רבים מהמסעדנים רודפים אחר התיירים העונתיים וכשאתה יודע שכל עונה יגיעו תיירים חדשים, קל לך להישאר נטוע במקום ולהתמיד בנוסחה אחת שפועלת.

עוד חודשיים תצא המנה האחרונה ממטבחה של המסגרייה ונשמתה תוחזר אל הבורא. הדרום מצידו, ישוב לסורו ויחזור לתת לנו עוד מאותו הדבר. אם אתם אוהבים, מצוין. אם לא, מותר להיות קצת עצובים.

"אין גראנד פינאלה. בסופו של דבר סביר להניח שהערב האחרון יהיה עוד ערב רגיל. בניגוד למה שאנשים חושבים, אנחנו רואים את זה כלוויה מאוד שמחה שמתרחשת בזמן הנכון. אנחנו פשוט נאסוף את חפצינו ונחזיר את המסגרייה למה שהיה בה קודם וזהו" הוא מסכם.

לצערנו, אולי לא תהיה יותר "המסגר 5" אבל ליאור וענבר כבר עובדים על המקום הבא וכשהוא ייפתח סביר להניח שעוד נשמע עליו.

המסגר 5, פתיחה: א - ה 19:00 עד 21:30, טלפון: 08-6349788



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו