בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המהפך הווייטנאמי של בתה וגריגה

השפית אסנת הופמן חוזרת לשתף פעולה עם נשות ג'וז ולוז ויחד מסבות את בית הקפה התל אביבי "בתה וגריגה" לדוכן אוכל רחוב וייטנאמי

24תגובות
מוטי מילרוד

היה כבר מי שאמר שרחוב אלנבי בתל אביב, לא משנה איך ומאיפה מסתכלים עליו, עשוי להיראות כמו רחוב באיזו עיר רותחת ומיוזעת בדרום מזרח אסיה. הפיח, הבלגן, דוכני הבגדים שמתערבבים עם חנויות הדיסקים המזויפים והרעש. הרבה רעש ולחות שמזכירים לא פעם את בנגקוק או את האנוי. גם נשות בית הקפה-בר הטבק "בתה וגריגה" הבינו את זה והתחילו לטפטף את השינוי בשקט בשקט בשבועות האחרונים, דרך התפריט– ולהגיש אוכל רחוב וייטנאמי בינתיים בשעות הצהריים (התכנון להמשך הוא להרחיב לשעות הערב). לצורך העניין הן חברו לשפית אחת, המוכרת להן היטב עוד מימי ג'וז ולוז המשותפים - אסנת הופמן (שכיהנה במשך שנים כשפית ג'וז ולוז ממנה פרשה לטובת הקמת מסעדת 44), מי שבעצמה מנהלת כבר שנים רומן ארוך עם האוכל של וייטנאם והסביבה. קאמבק? סגירת מעגל מרגשת? אתם אמרתם.

"אורית רביבו ועלמה פוגל (בעלות הבתה והגריגה וכן מסעדת ג'וז ולוז, ר"מ) פנו אלי לפני כמה חודשים שאעזור להן עם בתה וגריגה", אומרת הופמן. "היו כמה וכמה שיחות לאן רוצים לקחת את המקום ואז עלה הרעיון של אוכל רחוב, כי המקום קטן והוא על הרחוב וכשאני מסתכלת על המקום אני רואה דוכן אוכל רחוב". כרגע המתכונת הווייטנאמית פועלת בשעות הצהריים בלבד, "כדי לבדוק איך הקהל מקבל ומתוך מחשבה ליצור אוכל זמין, מהיר ונוח גם ברמת המחיר ויצרנו תפריט שרובו צמחוני-טבעוני". טרנד המסעדות האסיאתיות בכלל והווייטנאמיות בפרט שפשה בשנים האחרונות בארץ וגרם לצונאמי קטן של מנות באן ונודלס בעיר, עם קשר אמיתי לארץ המוצא ובעיקר בלעדיו, מחייב לשאול את השאלה למה דווקא וייטנאם. ללא היסוס, הופמן שולפת תשובה מהירה: "קודם כל אני אוהבת את האזור, אבל מעבר לכך – בווייטנאם יש שילוב כוחות שלא מפסיק לרתק אותי כשפית. בזכות השורשים הסיניים והצרפתיים יש בו משהו רענן ואחר וזה מטבח שמצליח להפתיע בכל פעם מחדש".

מוטי מילרוד

ומה בתפריט?

"חשבתי שזה צריך להיות קערת אורז או נודלס וזה חייב להיות מהיר, אבל טרי ורענן ותוצרת בית, כמו בווייטנאם. חשבתי מה אני אוהבת לאכול וזה בעצם מה שהכנסתי לתפריט. אז יש דייסת אורז מלוחה חריפה, יש באן מי בשתי גרסאות וורסיה על פאד קה פאו כשמה שמחליף את הראגו הקלאסי זה טופו. ניסיתי לשמור על אינטגריטי לקו קולינרי מסוים ולכן זה כרגע רק בצהריים, מתוך מחשבה שבהמשך זה יזחל גם לערב. יש לנו עוד מלא רעיונות ותכנונים".

מוטי מילרוד

השלוש יצרו תפריט שמחיר המנות בו אינו עולה על 50 שקלים. למגיעים בשעות הבוקר יכולים עוד לנצל את השעות בעבור קפה וייטנאמי וחלב מרוכז עם סופגנייה סינית בצד, בדיוק כמו שאפשר למצוא ברחובות האנוי והו צ'י מין ובנוקף השעות התפריט מציע למשל קונג'י – מנת אורז בציר ירקות ומוגש עם תרד ובוטנים, ביצה קשה וצ'ילי (28 שקלים), גם מרק בוטנים בהשפעה אינדונזית עם גזר וג'ינג'ר (24 שקלים), בתואר המנה היקרה בתפריט (46 שקלים) זוכה מנת בון צ'ה – מנה וייטנאמית קלאסית של אטריות בטמפרטורת החדר עם הרבה עשבים ירוקים, בטנים ואגרול טופו חם מעל. למי שבכל זאת צריך בשר, אפשר למצוא אותו במנה אחת בלבד בבאן מי (הסנדוויץ' הווייטנאמי) הקלאסי.

בתה וגריגה, לבונטין 2, תל אביב. תפריט וייטנאמי בימים א'-ו' בין השעות 9.30-16.00.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו