בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

50 שנה אחרי שהוקמה: עיריית תל אביב נגד מסעדת "השקד"

אחרי 50 שנות פעילות בשולי השוק הסיטונאי בתל אביב, נהפכה פתאום מסעדת "השקד" ללא חוקית. המסעדה שהוקמה על ידי ניצולי שואה כמסעדת פועלים לעובדי השוק, תיהרס בקרוב לטובת כביש גישה לפרויקט גינדי

19תגובות
אביעד הרמן

בעיר שבה כל מסעדה בת שנתיים נחשבת ותיקה, ומסעדה שחוגגת חמש שנים כבר נחשבת מוסד של ממש, קשה למצוא עדיין מוסדות ותיקים באמת, שקיימים כבר עשרות שנים, בלי יותר מדי שינויים בתפריט, ועם קהל לקוחות קבוע שמלווה אותן כבר שנים בלי לרוץ אל עבר המקום הטרנדי הבא. כזו היא מסעדת השקד, שחוגגת השנה את שנתה ה-51, ובדיוק אחרי חגיגות החמישים נאלצת לעזוב למיקום חדש, אחרי מאבק ממושך מול עיריית תל אביב בעקבות פרויקט הבנייה החדש של גינדי ברחוב החשמונאים.

"השקד" היא עסק משפחתי אמיתי. את המסעדה הקימו בשנת 1964 ניצולי השואה  אסתר ואברהם שולביץ, ברחוב החשמונאים בסמוך לשוק הסיטונאי, והיא היתה מקום המפגש והאוכל של סוחרי השוק ואורחיהם. התפריט כולו התבסס על אוכל מזרח אירופי שהיתה מכינה אסתר, כאשר עם השנים, התפתח לצד התפריט האירופי גם תפריט מבוסס על דגים, כאשר גם בנם של הזוג, חיים שלו, נכנס אל העסק. כיום, גם בתו של חיים והאחיינית עובדות במסעדה, כשהבת לעתים לוקחת פיקוד בניהול, בזמן שאביה עסוק בענייניו.

באדיבות המקום

"לאורך השנים היו לנו כמעט שני תפריטים נפרדים, אחד של האוכל של אמא, והשני של דגים ופירות ים, אבל עם סגירת השוק וחלוף הזמן, מוקד העניינים עבר להיות הדגים וזה גם מה שהלקוחות רצו בעיקר. האוכל היהודי הקלאסי נהפך לפחות פופולרי", מספר חיים.

היום אין למסעדה תפריט קבוע ומודפס, ובכל יום המנות קצת שונות בהתאם למצאי, עם מנות מיוחדות הכתובות על הלוח, לצד מנות שהן כמעט תמיד קבועות, כמו קלאמרי מטוגן ייחודי שמטוגן בשלמותו או שיפודי לוקוס שמנמנים, גם בעסקית הצהריים הפופולארית וגם בשעות הערב. הזכר היחיד למנות ההן מאז, נמצא במנות הראשונות, שבהן עדיין אפשר למצוא גפילטע פיש, דג כבוש עמוס בצל וגם דג מלוח, ובמבחר הסלטים שמגיעים עם כל עיקרית וכוללים בין השאר גם כבד קצוץ ומעליו גבעת בצל מטוגן, סלט ביצים וכמובן איקרא, בין שאר החשודים העיקריים.

אביעד הרמן

אסתר, כמעט בת 90, כבר לא מכינה את האוכל בעצמה, אבל בכל יום היא ממשיכה להגיע למסעדה, ולפקח בעין נחושה על צוות המטבח ואיך הוא מכין את האוכל, כדי שהטעם יישאר דומה למקור. "עוד לא סיפרנו לאמא על הסגירה והמעבר", מספר חיים. "אנחנו עוד מחכים לראות איך נעשה את זה, ובינתיים היא בטוחה שעוד אין החלטה. זה מאוד קשה, את רוב החיים שלה היא העבירה פה".

הסיפור התחיל לפני שמונה שנים, כשאברהם עוד היה בחיים, ואז קיבל תביעה מהעירייה על בניית חלק משטח המסעדה ללא היתר, יחד עם צו הריסה ללא פיצוי. "במשך יותר מ-40 שנה הכל היה בסדר, והיינו משלמים ארנונה על כל שטח המסעדה, כולל זה שהוחלט פתאום שהוא לא חוקי. היו גם בעירייה את כל הטפסים והאישורים שאני ראיתי אצלם, אבל כשבאתי לחפש אותם אחרי התביעה הם נעלמו כלא היו".

לאחר מותו של אברהם, ערערה אסתר על צו ההריסה, ואכן זכתה בערעור, כשבית המשפט קבע שהעירייה לא הוכיחה שאין היתרים למסעדה. מה שנראה כמו סופה של הסאגה, היה בעצם רק ההתחלה. העירייה הגישה ערעור נוסף על פסק הדין השני, והדיון המשפטי בעניין המסעדה חזר אל כותלי בית המשפט לדיונים נוספים.

"פתאום, במהלך הדיונים, ב-2012, שללה לנו העירייה את רשיון העסק, מכיוון שהיא בתהליך משפטי נגדנו, ומאותו היום החלו לשלוח אלינו פקחים מדי יום ביומו, כשכל אחד מהם נותן לנו קנסות על השטח החיצוני של המסעדה והשולחנות שהצבנו, על פי הרשיון שהיה לנו", מספר חיים. "קנסות של 750 שקלים כל יום בשלוש השנים האחרונות, שהצטברו לסכומי ענק שאנחנו צריכים לשלם, וגם בנושא שלהם אני מתכוון להילחם משפטית".

דן פרץ

לפני כשלושה חודשים, הסתיים הדיון בתיק, ובית המשפט החליט שוב שיש להרוס את המבנה והמסעדה, ללא פיצוי, ובזאת נסתם הגולל על מיקומה הנוכחי של המסעדה. חיים מרגיש שהכסף והאינטרסים ניצחו את ההיגיון. "הרי לעירייה יש חלק בפרויקט שנבנה פה והיא מרוויחה ממנו כסף. הם צריכים את המיקום שלנו כדי לבנות כביש גישה לפרויקט החדש, ובמקום לחשוב על פיתרון חלופי שיעלה יותר כסף, הפיתרון הקל הוא להרוס אותנו ולבנות כביש במקומנו".

לא היו לכם מחשבות על סגירה סופית אחרי כל התלאות האלה?

"זה היה מייאש, ולפעמים חשבתי על לעזוב את זה. אבל אני פה בשביל הלקוחות הקבועים שלי. זה מה שאני יודע לעשות, להאכיל ולשמח אנשים, וזה מה שאני רוצה להמשיך לעשות. יש פה אנשים שאנחנו מאכילים כבר שנים ארוכות, חלקם עורכי דין, שופטים ופוליטיקאים חשובים שאוכלים פה באופן קבוע, ואפילו רון חולדאי היה אוכל פה עד שהתחיל הסיפור המשפטי והוא הפסיק להגיע".

ואכן, נראה שכמעט כל מי שמגיע למסעדה מכיר את חיים, וניגש לדבר אתו. קבענו את הראיון בשעת אחר צהריים מאוחרת, מכיוון שבדרך כלל זו שעה שקטה במסעדות העיר, אבל גם בשעה הזו המסעדה כמעט מלאה לגמרי, וכל כמה דקות אנחנו מופרעים על ידי סועד נוסף שבא לדבר עם חיים. הראשון נכנס ומכריז "חיים, אני רעב, תסדר לי משהו טעים!". השני, שיושב בשולחן לידנו, לא מפסיק לספר עד כמה חיים איש טוב שהעירייה מתנכלת לו.

חבורה שלישית נכנסת וכולם מחבקים את חיים ושואלים אותו מה טעים היום. "הכל", עונה להם חיים, "כמו תמיד". תוך כדי, הוא גם מזכיר לעובד ששטף את הרצפה לעבור מיד אחרי זה עם סמרטוט יבש "כדי שהאנשים לא יחליקו פה", וכל כמה דקות קם אל המטבח לבדוק שהכל בסדר, או לברך את הזוג הטרי שהגיע לחגוג בשולחן גדול עם כל המשפחה מיד אחרי החתונה בעירייה.

בינתיים, קיבל חיים הארכה לצו ההריסה, והמסעדה עתידה להיסגר רק בעוד כחודשיים, ואז ייהרס המבנה. את החודש האחרון ציינו כאן כסוג של אמירת תודה לכל הלקוחות הקבועים והמתמידים. אחרי הסגירה תעבור המסעדה למיקום חדש ולא רחוק, שעדיין אי אי אפשר לדבר עליו באופן סופי. "אני מתכוון להישאר בדיוק כמו שאנחנו ולא לשנות כלום", אומר חיים. "למרות שהמיקום יהיה חדש, כלום לא ישתנה. ככה הלקוחות שלנו אוהבים אותנו, וככה נישאר".

תגובת עיריית תל אביב יפו:

"הטענות אודות מניעים כלכליים המשפיעים על שיקולי העירייה מופרכות. מדובר במבנים שנבנו ללא היתר, בניגוד לחוק ופוגעים באינטרס הציבורי. השטח שאותו מבקשת העירייה לפנות אינו מיועד לפרויקט מגורים, אלא למעבר ציבורי פתוח לרווחת העוברים והשבים. לשמחת העירייה, בית המשפט קיבל את עמדתה."



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו