בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבחן טעימה

מי בכלל רוצה להתחלק בהמבורגר של בורגר ראנץ'?

בורגר ראנץ' השיקה את הסלייס בורגר - "ההמבורגר החברתי הראשון" ובפועל: המבורגר ענק המורכב משישה משולשים. כינסנו את חברי המערכת למבחן טעימה

26תגובות
דודי מוסקוביץ'

קירות בניין המערכת ראו לאורך השנים לא מעט מבחני טעימה. עוגות גבינה, גלידות, בירות, חומוס וחטיפים הפכו כאן לדבר שבשגרה, "הא – עוד פעם אתה ומבחני הטעימה שלך?" אבל ביום רביעי האחרון נפל כאן דבר. שני מגשים משונים בגודלם נחתו בלובי הבניין והפיצו ריחות לכל עבר, בדבקות ובאטיות מילאו את הבניין כך שגם יושבי הקפטריה על הגג התבלבלו בריח שאין לטעות בו: הריח של בורגר ראנץ'. 

שושי מהקבלה התקשרה וביקשה "נו בוא כבר, אנשים שמים עין על הדברים כאן. כל אחד שעובר שואל אם הוא יכול לקחת". לא מעט סקרנים הלכו בעקבות הריח כעכברים סומים אחר החלילן ובכל אחד מהם פעמו רגשי נוסטלגיה עזים. לאחד זה הזכיר בערגה את ימיו כחייל בבסיס אי שם בדרום ואת ההמבורגר האחרון בקניון הנגב בבאר שבע, רגע לפני שהוא מאחר את ההסעה כי בדיוק עכשיו היה מבצע 1+1 רק לחיילים. לשנייה זה הזכיר את ימיה ביבנה ומשהו שקשור בתחנה מרכזית, לשלישי את הכניסה לדיזנגוף סנטר, וכן הלאה. ולמה? רק בגלל הריח הזה של בורגר ראנץ', שיותר ממה שהוא מספר על איכות הוא פורט על איזשהו רגש נוסטלגי עמום, מימים שלא ישובו עוד. מעניין אם ריח של מקדונלדס מעורר כאלו זכרונות. האמת? סביר להניח שלא.

ובכן, במגשים עסקינן. בשבוע שעבר לקחה בורגר ראנץ' את הארוחה המשותפת שלה צעד אחד קדימה ובמקום להציע על מצע פלסטיק שקוף ארבעה המבורגרים ובמרכזם הצ'יפס המיתולוגי, מישהו בחברה חשב שזה כנראה רעיון מה-זה-מגניב לחבר שש לחמניות. הרי המוח היהודי חושב על הכל  ואם זה עבד באופן חברתי עם הפיצה, זה בטוח יעבוד גם עם המבורגר, לא? ובכן, לא. אגב, כאן בערך מסתיימת נקודת הדמיון היחידה לפיצה, אז שאף אחד לא יעבוד עליכם.

יותר משהוא מזכיר פיצה (והוא לא), ממעוף הציפור, מזכיר הסלייסבורגר דווקא עוגת יום הולדת משונה, עבה ושמנמנה. ואין ספק שזה עבד למוחות הקדחתניים של בורגר ראנץ'. לפחות באפקט הוואו. כאלו קריאות התפעלות ועוד מהמבורגר ועוד תעשייתי, כאמור, קירות המערכת לא זוכרים לפחות מאז מבחן הטעימה של אבו חסן. בכנות, מדובר ביציאה מרהיבה לפחות כמו ניסיון מקומי להיכנס לספר השיאים של גינס בהמבורגר הגדול ביותר. בקיצור, אי אפשר להישאר אדישים לדבר הזה.

מה קרה כשהמסבחה של אבו חסן הגיעה לטעימה בדסק "הארץ"

אז ריח יש, מראה משובב יש ויש והטעם? ובכן, טוב ששאלתם, כי פה יוסטון, יש לנו בעיה. אנחנו אוהבים יומרנות, אבל היא חייבת ללכת עד הסוף כדי להצדיק את עצמה ופה זה לא ממש קרה. יחס הבשר ללחמנייה היה שערורייתי, כלומר לחמנייה עבה מאוד (היי, אתם רוצים לשבוע, לא?) ומעט מאוד בשר. ופה מתחילה בעיה נוספת – האיכות. להגיד ירוד זו לא חכמה. גם תעשייתי לא. אבל משהו השתבש במעבדות הבורגר ראנץ' שכן גם חובבי הז'אנר השתוממו מדוע פעם הם אהבו את הבורגר הזה. ואם כבר נוסטלגיה, פעם היו מטביעים את כל זה ברוטב, אבל אפילו זה לא הורגש במקרה הנוכחי. איפה רוטב הברביקיו כשצריך אותו?

ומה חשבו הטועמים? אמ;לק: לא טעים בכלל. אבל כדי להיות חיוביים יש נקודת אור אחת. "נשבעת שאני חושבת שהיתה לי עצם בבשר, אבל לא התעמקתי בזה כדי שאני לא אקיא, זה היה פשוט דק ולא טעים", אמרה אחת הטועמות. "הרוטב לא הצליח לשפר את הטעם והזכיר רוטב של פיצה בעשרה שקלים שהיינו קונים בפיצרייה השכונתית. הדבר היחיד שבאמת אני יכולה להגיד לחיוב זו הלחמנייה. היא היתה מתוקה וטרייה וטעימה מאוד. האור בקצה המנהרה. ממליצה להם אולי לפתוח מאפייה וזה יצליח יותר".

הלחמנייה נרשמה כקרן אור באופן כללי וגם אצל טועם נוסף שאמר: "החלה (המתוקה) היתה החלק הטוב במנה – טרייה ונעימה לחך. הקציצה, לעומת זאת, היתה יבשה ותפלה". טועם נוסף ציין את ההמבורגר בשורה אחת עם ההמבורגר הצבאי הכחוש ואין בזה שום דבר טוב. ובאשר לנוסטלגיה אפשר לומר 'זה לא בורגר ראנץ' זה אנחנו' – "כנראה בשנים שחלפו התרגלתי להמבורגרים מבשר טוב יותר", צוין בכתב ההגנה, "אבל הטעם המועט שהיה לקציצה השטוחה היה שילוב בין קבנוס הודו מתובל מדי לבין כפפות לטקס שרופות. אף על פי שהקציצה לא התפוררה (הדבר הטוב היחיד בערך) היתה לה טקסטורה חצצית על הלשון וחולית בין השיניים". אחר סיכם את הביקורת ב"קשה לדמיין חבורה של צעירים 'יורדת' על מנה כזו, שנראית כמו ניסוי לא מוצלח בשיעור כלכלת בית ביסודי".

בקיצור, בורגר ראנץ' רוצים לתת פייט לפיצה, לפחות ברמת המשלוחים, אבל הדרך לניצחון עוד ארוכה (התחילו בבשר, אחר כך ביחסי הכוחות בלחמנייה ואז אולי יש על מה לדבר). גם המחיר הכביכול מפתה לא באמת עושה את העבודה (69.90 שקלים לשישה סלייסים שאינם כוללים צ'יפס ושתייה), גורמים לנו לחשוב שנשמור את הטייק אווי שלנו למקום אחר. בשורה תחתונה ובארבע מלים: גימיק חמוד אבל מיותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו