בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה נדימה סביתי, אשת המוסד החיפאי "נדימה" ומסמלי שוק ואדי ניסנאס

נדימה סביתי, מוותיקות המסעדניות בארץ ובעלת מסעדת "נדימה" שפועלת קרוב ל-50 שנה בואדי ניסנאס ואחד מסמלי השוק, בישלה כמעט עד יומה האחרון ומתה אמש כשהיא בת 80

17תגובות
נדימה סביתי
אלי מליץ

נדימה סביתי, מי שהנהיגה ועמדה בראש מסעדת "נדימה" בוואדי ניסנס בחיפה כמעט 50 שנה מתה אמש והיא בת 80. נדימה, שכונתה פעמים רבות "האמא של ואדי ניסנאס" היתה אחד הסמלים הבולטים של השוק והשכונה כולה. כאחת המסעדניות והטבחיות הוותיקות בארץ, סביתי מוכרת בזכות המוסד הקטן, ארבעה מטרים גודלו, בו עמלה לא רק על הבישול והתקנת הסירים כי אם גם על הגשת המנות לסועדים שרצו לפגוש אותה, להציץ אל תוך סיריה ולבחור מהם את הסעודה הבאה, במקום לקרוא בתפריט.

בראשית דרכה בשנות ה-60 הגישה נדימה בעיקר חומוס ופול. עם צמיחת המתחרים מסביב והביקוש דווקא למאכלים הצדדיים שהכינה – את תשומת הלב משכו דווקא המג'דרה, למשל, והתוספות ואט אט כבשו את המטבח. עוד לפני שזה הפך אופנה, נדימה נהגה לבשל אוכל ערבי ביתי אותנטי ועונתי שאת מרכיביו קנתה מדי יום בשוק הסמוך. כך נודעה בזכות תבשיליה, כמנות הבמיה, החצילים בעגבניות, הממולאים הדחוסים עשויים מירקות העונה וכן גם בחומוס בעבודת יד, שאינו דומה ולו במעט למתחרים שמסביב. אך לא רק בזכות המיקום האסטרטגי של המזנון שנחשב ללב הפועם של השוק, או אוכל טעים וזול להפליא המשתנה בין העונות הפכה "נדימה" לאחת ממסעדות הפועלים שמועלות עם השנים לדרגת מוסד, אלא הרבה בזכות אישיותה.

בשנים האחרונות העבירה נדימה את מושכות ניהול המסעדה לבניה ונכדיה, אך המשיכה לבשל כמעט עד ימיה האחרונים. עם היוודע דבר מותה הביעו לא מעט חיפאים ואנשי אוכל את צערם ברשתות החברתיות, והעיתונאית הילה אלפרט כתבה עליה בדף הפייסבוק שלה: "בתוך גומחה קטנה היה לה יער של סירים, שם התבשלו כמעט כל הירקות שנמכרו מסביב. כל ירק בסיר משל עצמו שהוכנס אליו כל בוקר מחדש. מתבשל על האש בדיוק כמה שהוא צריך ומתובל בשיא העדינות ככה שהטעם שלו לא יילך לאיבוד. איזה חמישים שנה שהיא בישלה שם. בסיגריה מעשנת היתה מקבלת את הלקוחות שלה, מנידה את הראש בחסכנות גדולה ונראה שהיא הייתה מתה להגיד עזבו אותי, באימא שלכם. אבל במקום זה היה יוצא לה תפדלו, ובמקום 'שמישהו כבר ייקח ממני את המסעדה הזו' היא שאלה 'מה תרצו לאכול', מביאה צלחת של עגבניות ובצל חתוך לרבעים ועושה שוב ושוב את דרך חייה מהשולחנות אל הכוך, לדוג עוד תבשילים מסירים. נדימה מוואדי ניסנס הפסיקה לבשל היום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו