בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פחות משנה אחרי שנפתחה, מסעדת לוקה ולינו נסגרת

גרגרני הביצה מוכים בתדהמה על ההודעה הפתאומית בדבר הסגירה. הסיבה והאפשרות שהמסעדה תחזור לפעילות – בגדר תעלומה

2תגובות
לשעבר טופולינו
איתיאל ציון

לפני שנה וקצת, הודיעו מקימי מסעדה האיטלקית הירושלמית "טופולינו", יונה ששון ושי גיני, כי הם סוגרים את המוסד האהוב שהפך בעצם למפעל חיים, אורזים את הפקלאות, ועוברים – הלאה מעיר הבירה אל הבירה האלטרנטיבית (תל אביב) – סצנת האוכל געשה (וצהלה). הרעיון קסם לגרגרנים רבים, כי הנה – הנאורות והקדמה ניצחו ומוסד ירושלמי אהוב מתקרב למרכז, ממיר את הכשרות החלבית המגבילה לטובת חופש בחירה ויצירה, אבל לא מאבד מזהותו, אלא מתפתח.

כך נולדה "לוקה ולינו", גרסתה התל אביבית, הפרועה והבוגרת (והלא כשרה בעליל) של "טופולינו", שעשור שנות פעילותה כמסעדה איטלקית חלבית, צנועה ולבבית בפאתי שוק מחנה יהודה הפכו אותה למוסד קולינרי בבירה.

שי גיני ויונה ששון
אמיל סלמן

במעבר מירושלים, "טופולינו" שינתה את השם והתפריט, הפכה ל"לוּקה ולינו" (כאן תמצאו הסבר על השם החדש) במה שנועד להיות גרסה לא כשרה למסעדה האיטלקית האהובה. בד בבד עם ההתפתחות והמעבר, הסיטה המסעדה את משקל הכובד שלה ממטבח איטלקי של יהודי רומא ל"מטבח סיציליאני רב תרבותי", כפי שניסחה זאת ששון אז. בהקשר לבחירה לעבור לדרום תל אביב, בטבורו של אזור חיי הלילה, ועל הסגירה בירושלים אמרה: "להחזיק מונומנט על הכתפיים זה קשה. מבחינה זו, בתל אביב קל יותר, כי אפשר לנשום ואפשר לבחור – או מי להתרועע ועם מי לא, או מה להיות ומה לאכול ומה לא".

לוקה ולינו
איתיאל ציון

כעת, עם הבשורה על הסגירה הפתאומית של "לוקה ולינו", אפשר שהצער הוא כפול, כי יש בו ממד של אובדן התקווה. הרבה מסעדות נסגרות, זה ידוע, גם בארץ וגם במדינת תל אביב. ענף המסעדנות הוא כזה שמכה ללא רחם במסעדנים, שפים, טבחים ויזמים כאחד. למרות זאת, הסגירה של מסעדה כמו "לוקה ולינו" היא עצובה ולא צפויה. כי על אף ההלל והשבחים שהורעפו על המקום ומה שנדמה כהצלחה ובמיוחד, על האמביציה והתעוזה לסגור מוסד ותיק כדי פתוח מקום חדש בנוף חדש לגמרי ובשם שונה, לצאת לדרך חדשה שלמרות כל זה מגיעה עכשיו לסופה – זה עצוב יותר, ומפכח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו