בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה באמת נסגרות פה מסעדות

כולנו היינו רוצים לאכול פסטה בשמונה יורו כמו ברומא, אבל בישראל נוצר מצב בלתי אפשרי שגם מסעדה מלאה בלקוחות, מבוקר עד ערב, הולכת הביתה בלי שקל בכיס

90תגובות
בתמונה רואים מסעדה ריקה
תומר אפלבאום

אני לא מסעדנית, אבל נמאס לי, באמת שנמאס לי.

נמאס לי לפתוח את העיתון או הווטסאפ או הפייסבוק ולגלות שעוד מסעדה נסגרה.
אבל לרוב האנשים זה פשוט לא אכפת. אני שומעת את הרחוב אומר "נו, נסגרה אחת, תיפתח אחרת". אני קוראת את הטוקבקים "מגיע להם, גנבים."
ואני יודעת שגם לדברים שאני כותבת כרגע תהיינה תגובות של "נו, אם המסעדנים הגנבים האלה לא היו לוקחים כאלה מחירים אולי היו באים אליהם לקוחות". אז זהו, שהמסעדות שנסגרות הן מסעדות שבאו אליהן הרבה מאוד לקוחות. נסגרות פה מסעדות מלאות - מלאות בתיירים, מלאות בלקוחות חוזרים, מלאות בלקוחות נאמנים. מסעדות שמהצד לגמרי נראות מצליחות.

אבל המצב במדינה הזו נהיה בלתי נסבל. המסעדה שלך יכולה להיות מלאה מבוקר עד לילה ועדיין אתה לא תרוויח. הממשלה משתוללת עם חוקים שמעמיסים על המסעדנים מיסים. האוצר מעביר פסיקות שהן גזר דין מוות לענף.
ולאף אחד לא אכפת.

ותכלס? איך אפשר להאשים את הציבור? הציבור שמגיע לאכול פסטה ומשלם עליה 68 שקלים. הציבור שמזמין סלט והוא עולה לו 52 שקל. אתם יודעים שמסלט ששילמתם עליו 52 שקל בעל הבית הולך הביתה במקרה הטוב עם ארבעה שקלים? אתם יודעים שממנת פסטה של 68 שקל נשאר למסעדן פחות משבעה שקלים? ולא בגלל שהוא מנהל גרוע, אלא בגלל ששכר העובדים עלה בשנים האחרונות בכמעט 50 אחוז. בגלל שהונחתו היטלים בשווי מיליוני שקלים על עסקים קטנים. בגלל שהארנונות מטורפות וההוצאות הקבועות רק גדלות. בגלל שתכף תכנס לתוקפה גם פסיקת הטיפים, שכולם חושבים שהיא טובה למלצרים, אבל לא מבינים שהמסעדן לא יראה מזה שקל והמלצרים ייפגעו אנושות.

אבל לאף אחד לא אכפת.

מסעדת בליני בנווה צדק
מוטי מילרוד

אז מה הייתי רוצה? שכל אחד מכם יקדיש לזה שנייה של מחשבה, ויראה את המציאות: המסעדות שנסגרות עכשיו הן לא מסעדות חדשות של אנשים פנטזיונרים שקמו עם חלום מופרך להאכיל אנשים. נסגרים כאן מוסדות בני 20 שנה, מוסדות שהיו רווחיים במשך שנים ארוכות, והממשלה שלנו משמידה להם את היכולת להרוויח. ומאחורי כל מסעדה שנסגרת יש אדם שנשבר לו החלום. ששקע לחובות. שבמשך שנים לא היה עם המשפחה שלו בסופי שבוע ובחגים כי הוא היה בעבודה, ועכשיו, כשהוא התבגר, במקום לנוח על זרי הדפנה, הוא צריך להתחיל הכל מהתחלה.

אני שוברת את הראש לא מעט איך אפשר לגרום לציבור הישראלי להבין שמסעדנים הם לא גנבים. שהמחירים הגבוהים שנגבים פה עבור קפה וסלט ופסטה הם כורח המציאות. שכולם היו רוצים להגיש פסטה ב-8 יורו כמו ברומא או כריך ב-4 פאונד כמו בלונדון, אבל בישראל, אתה חייב לגבות מחיר כפול ועדיין אתה חוזר הביתה בסוף החודש בלי כסף.

אני שוברת את הראש איך גורמים לציבור הישראלי להבין שכשמפעל בדימונה, שמעסיק 300 עובדים, עומד להסגר, זה מוזכר בכל מהדורת חדשות. אבל כשמסעדה שמפרנסת 300 אנשים (טבחים, אנשי נקיון, מארחים, ספקים, חקלאים) עומדת להסגר, לאף אחד לא אכפת.

מאות מסעדות ברחבי הארץ עומדות להסגר בשנה הקרובה. מאות משפחות יגיעו לפשיטת רגל. ולאף אחד לא אכפת.

אז תגידו לי אתם, מה צריך לקרות פה בשביל שהציבור יבין שהממשלה משמידה פה את הענף התעסוקתי השני בגודלו במדינה? באמת, מה צריך לקרות?

___

פורסם לראשונה בדף הפייסבוק של אפרת אנזל, יועצת קולינרית ועיתונאית אוכל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו