ולנו אין פלאפל: אחרי 64 שנים "פלאפל בדיחי" נסגר

אחד ממוסדות הפלאפל בתל אביב סוגר את שעריו אחרי תקופה חלשה. "אני דווקא אהבתי את הפלאפל", סיפר יהודה בדיחי שביכה את סופה של התקופה היפה בחייו

איתן לשם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן לשם

"להגיד לך שהלקוחות בגדו בנו? לא יודע", כך מנסה יהודה בדיחי לסכם את מפעל חיי הוריו וחייו הוא, שנסגר השבוע אחרי תקופה ארוכה של דשדוש. "פחות באו לאחרונה", הוא מודה בשיחה טלפונית. "היו את הלקוחות הקבועים אבל זה לא מספיק. אני לא יודע מה השתנה, אני הייתי אוכל את הפלאפל שלנו כל יום – והוא היה טעים. פלאפלים אחרים, מצליחים, לא מבין על מה המהומה לגביהם. 'הקוסם' למשל – פשוט פלאפל עבש", בדיחי מתקשה להבין איפה הקהל נטש אותו.

פלאפל בדיחי פעל מ-1955 ברחוב דיזנגוף, ומכר כדורי פלאפל, פיתות וסלטים שהולחמו לכדי "מנת פלאפל של פעם". בדיחי אינו ממהר להאשים את הקהל או את הטעם הישראלי שהשתנה, אבל לא מבין את פסטיבל השפים, הריאליטי והפלאפליות "המפונפונות", כלשונו, כי בסוף הכל "עניין של טעם". ככל שהשיחה גולשת ומתארכת הוא מרשה לעצמו לומר דברים קשים יותר על סצינת האוכל הישראלית. "אני רואה את הריאליטי בישול הזה ושואל את עצמי – מה זה החארטה הזה? הרי הכל עניין של טעם, זה אומר טעים, ההוא אומר לא. מה זה הקשקוש הזה? וזה לא שאני בא מבחוץ".

הוא נזכר איך בשנות ה-70 כתב שיר בשם "על טעם ועל ריח", וכבר אז הבין שאין הרבה מה לדבר על אוכל. למרות זאת הוא מרגיש שאיבד את הקהל, שלטענתו נוהר למקומות שהקשר בינם לבין טעם טוב הוא מקרי. "הייתי במסעדה תימנית מצליחה, לא חשוב שמות, ואני אומר לך שזה בושה לעדה. לא פחות. ואנשים עומדים בתור. אז מה לחשוב?". 

את הזמן שהתפנה לו הוא מגלה שהוא עומד להשקיע בספרייה הקולנועית של הסינמטק מאחר והוא "אוהב מאוד קולנוע של שנות ה-30, 40 ו-50". לסיום הוא מוסיף שעם קצת פחות מע"מ הוא אולי היה מחזיק עוד קצת ומסכים שהיום הכל זה עניין של מיתוג. "אולי לא ידעתי לשווק את עצמי, אבל הפלאפל שלי באמת היה טעים. הייתי אוכל כל יום חצי מנה, למרות שזה לא כל כך בריא לי". כעת, בגיל 78, יוצא בדיחי לפנסיה כפויה והעיר העברית הראשונה נותרה עם פלאפלייה אותנטית אחת פחות. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ