"אני מממן את הסכסוך הישראלי-פלסטיני": ה"סבב" בדרום בעיניו של שף שנאלץ לזרוק את האוכל שלו

הפסדים של מאות אלפי שקלים, תחושה קשה של הפקרות והבנה שהחמאס מכתיב את החיים - רגע לפני שהכנסת מחליטה אם לפצות אותו, השף-מסעדן זולי גיונגיושי ממסעדת "סינס" בשדרות על החיים לצד ההסלמה בדרום

איתן לשם
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זולי גיונגיושי
"שואלים אותי אם אני פותח בסופ"ש, ואני עונה 'החמאס מחליט לא אני". זולי גיונגיושיצילום: זולי גיונגיושי
איתן לשם

יום שלישי האחרון היה מוזר כפי שימים מוזרים נוהגים להיות. הוא התחיל בבלבול גדול, המשיך בציפייה לנורא מכל ונגמר בהודעה לציבור הישראלי מפי ארגון פלסטיני עוין. אלא שהיום המוזר הזה היה יום רגיל לתושבים רבים, "תושבי העוטף" כפי שהם מקוטלגים על ידי חברה שהתרגלה לצבוע בעיות באדום ולזרוק אותם לאש. הם חיים בתקופה מוזרה, מלאה בקלישאות איומות ומוזרות של ילדים מפוחדים, חתונות שמתבטלות ברגע האחרון ומסעדנים שמנסים – לשווא – לגרום למדינה לעזור להם. זולי גיונגיושי, השף והבעלים של מסעדת סינס משדרות, הוא אחד מהם שהצליח לעלות לכותרות בזכות פוסט קשה בפייסבוק, בו צילם את כמויות הסחורה הרבות שנאלץ לזרוק "בגלל המצב". לקראת עוד דיון בוועדת הכספים, שאמור להכריע האם מסעדני העוטף יקבלו פיצוי כלשהו.

"אני מממן את הסכסוך הישראלי-פלסטינאי", זורק מיד המסעדן הלא שגרתי. "מאז שהתחילו צעדות השיבה זה הבלאגן הכי גדול. ואני, כמסעדה לא כשרה אכלתי אותה חזק, הנזק שלי – כתוצאה מזה שלפחות שמונה מהסבבים היו במהלך הסופ"ש, וזה המאני טיים שלי – אז אני בפחות 350 אלף שקל ב-12 סבבים. כן, אני כבר סופר את הסבב ה-12 שלי פה".

איך נראה "סבב" כזה?

"אנחנו מחלקים את הסבבים לשניים - כשיש 'טפטופים' בשפה שלנו, אנחנו נשארים לעבוד ותיירות חוץ, אני קורא לזה תיירות חוץ כי אין פה תיירים באמת, אז מאשדוד צפונה לא מתקרבים לפה במשך שלושה ימים. בסבב כזה כמו שהיה עכשיו אני לא אראה אנשים שלושה שבועות".

מישהו מהרשויות מעדכן אתכם, מכין לקראת פעילות?

"לא. החמאס קובע פה את הטון, מתקשרים אלי בתקופות מתוחות ושואלים אותי אם אני פותח אז אני אומר אני לא קובע פה שום דבר, החמאס קובע. וזה אבסורד".

אתה כועס על התל אביביים ש"הפקירו" אתכם?

"אני מבין את האנשים שלא באים, גם אני לא יוצא מהבית שיש בלאגן. אני ממש לא כועס על האנשים, הכי מבין וגם אני מקפל את הפקלאות עם הילדים ועף מכאן. יש פה תקופות שזה פאקינג וור זון".

פרט לפיצוי, מה אתה חושב שהולך לקרות ביחס לעזה?

"נכון להרגע, בממשלה הנוכחית, לא הולך להשתנות כלום. אני לא המצאתי את זה, אני סך הכל מסעדן אבל זו עובדה שמעל עשור זה ככה, וכנראה שלא מטריד את המישהו שיושב למעלה מה קורה בעוטף. זאת אולי קלישאה, אבל כשיש טיל אחד לתל אביב מיד יש תגובה. כשטיל אחד עף לתל אביב עזה רועדת. כשעלינו עפים שני טילים בסופ"ש לא קורה כלום".

ומה אתה מצפה מהממשלה לעשות?

"רובנו חיים פה בתחושה של הפקרות, אני לא מחרחר מלחמה ולא רוצה שימחקו את עזה אבל 'דין פרוטה כדין מאה' אם ירו על תל אביב וירו על הקיבוץ שלי התגובה צריכה להיות זהה. וזה לא ככה".

השיחה עם גיונגיושי מתרחשת יומיים לפני התכנסות ועדת הכספים שאמורה – שוב – לדון בסוגיית הפיצוי למסעדות באזור. "אנחנו 56 עסקים שקשורים לאוכל שמחכים לפיצוי", הוא מיד מסמן את ההיקף ולא שוכח להבהיר את המצב האבסורדי של היחס למסעדנים בארץ. "אנחנו לא כלולים בפיצוי כרגע. רק חקלאות, דבוראים ותיירות – זה קצת מוזר שתיירות לא כוללת מסעדות, אתה לא חושב?".

יש לך הסבר מדוע הממשלה מתעלמת מכם?

"או שזה לא מעניין אף אחד או שזה נעשה במודע. אני לא יושב בחדרי חדרים של מי שמקבל החלטות. גם לא קיבלנו הסבר של 'למה לא', אלא פשוט לא. זה לא רק אני, זה גם ההוא שמוכר פיתות וגם החנות נעליים שלידי. אנחנו פה, בעוטף עזה, מעבר לזה שהפקירו את האזור אבל זה כבר פוליטיקה וזה לא מעניין, החמאס גם ניצח אותנו כלכלית".

אתה חושב שמישהו יתעשת ויעזור לכם?

"קודם כל צריך לקבל הכרה, הסכמה על פיצוי כלשהו ואז להתחיל משא ומתן על גובה הפיצויים, ואני כבר מנוסה ויודע שהם לא יבואו לקראתנו. ארבע שנים לקח לי כדי לקבל פיצויים על צוק איתן".

כשהשיחה עוברת לפסים קולינריים, הקול של גיונגיושי הופך לשמח הרבה יותר. "אני חוסך לתושבי האזור לנסוע שעה וחצי ולחפש חנייה, ונותן להם את האוכל של תל אביב פה", הוא מסביר את הייחוד הקולינרי שלו בנוף. המסעדה הלא כשרה שלו בולטת במנות הבשר מחד והשרימפס מאידך. ובמיוחד בשילוב של המחד והאידך ביחד במנות "סרף אנד טרף" משוגעות. אנטריקוט עם שרימפס בציר סרטנים למשל, או אנטריקוט וסקאלופס ברוטב שמנת.

מסעדת סינס בשער בנגב
מסעדת "Sins". אפלוליות אופטימיתצילום: זולי גיונגיושי

גם מנות השרימפס, שעל תהילתם שמו נישא בעוטף ומעבר לו, קורצות לחובבי פירות הים ומן הסתם הפכו למוקד אליו עולים רוב המבקרים לרגל ("רוב הסועדים הם מהיישובים צמודי הגדר, הקיבוצים והמושבים", הוא מסביר). שרימפס קטלוני עם פפריקה מעושנת, שרימפס עם כמהין וארטישוק ירושלמי, או מנת חסילונים עם שמנת, רוקפור וחזה אווז. זה קצת מוזר לחשוב על מסעדה כזו כל כך רחוק מתל אביב, אבל אנחנו הרי חיים בתקופה מוזרה. מוזרה מאוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ