אחרי 65 שנה, מרסנד, מבתי הקפה המיתולוגיים בתל אביב נסגר

קפה מרסנד היה לסמל תל אביבי, אבל שינויי הנדל"ן לצד השינוי בתמהיל האנושי של הלקוחות וכמובן – הקורונה – הכריעו. בשיחה הבעלים, בועז טרגרמן, הוא מקונן על תרבות בתי הקפה, אבל מבטיח לא לוותר

איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קפה מרסנד בבן יהודה
איתן לשם

קפה מרסנד שפעל ברחוב בן יהודה בתל אביב במשך 65 שנה, נסגר. לפחות זמנית ובמיקומו הנוכחי. הקפה, שבנקל ניתן לקרוא לו "מוסד", שמר על העיצוב המקורי שלו ואירח במהלך השנים את האצולה הייקית של תל אביב. במשך כל שנות פעילותו הוא הצליח אף לשמור על מעמד של בית קפה שוקק, עמוס התרחשויות ולשמש כפינת חמד נעימה באחד הרחובות המרכזיים בעיר. בשיחה עם הבעלים, בועז טרגרמן, ניסינו להבין את הסיבות לסגירה וגם לדלות פרטים על פתיחה מחודשת של הקפה המיתולוגי – במיקום אחר.

"אנשים עוברים פה ברחוב ועושים לי תנועות של אבל, כאילו שמישהו מת", טרגרמן מספר בקול רועד, הוא מודע אליו ומצטער עליו, "סליחה, אבל אני נמצא בזמן רגיש, יש פה מפעל חיים שאני מנסה להציל". הוא הבעלים של בית הקפה כבר 16 שנים, אחרי שרכש אותו מהבעלים הקודם, והמיתולוגי בעצמו – מייק מרסנד. לטרגרמן אין טענות למגפה, למתווה הפיצויים או ללקוחות. אם כבר, הוא טעון רגשות בשל הניהול "הלא קיים", כפי שהוא מנסח, של המגפה הזאת. 

בועז טרגרמן בקפה מרסנד בתל אביב. "ייקח זמן עד שהגלגל יסתובב שוב"צילום: מוטי מילרוד

"למעשה, אנחנו סגורים כבר שמונה חודשים", הוא אומר, כמעט זועק. "אבל הדעיכה התחילה עוד לפני, כבר לפני חמש שנים, כשמייק נפטר, הנכס נמכר לחבורת נדל"ניסטים שרצו מאיתנו שכר דירה כפול", הוא מספר.  "אלה מסוג הרוכשים שקונים המון נכסים בכל הארץ ובעיקר בתל אביב, בעיקר בקרנות רחוב כמו שלנו", מוסיף. אפשר כי גם האופי של יושבי בתי הקפה בשנים האחרונות הביא לקיצו הנוכחי של מרסנד ואולי של בתי הקפה כולם, בוודאי באופן בו הכרנו אותם.

"פעם הכל היה מתרחש בבתי הקפה. מהפכות, דיונים, סערות", טרגרמן נזכר בהיסטוריה האנושית של בתי הקפה. "היום כל אחד בא ומתיישב עם לפטופ, מבקש שינמיכו את המוזיקה וכל הקסם של המקום פג", הוא גורס. "פעם לא היית יודע איך תצא מבית קפה – עם רעיון חדש, עם בן זוג חדש, היא אקשן. היום כולם במסכים והקסם נעלם". 

קפה מרסנד בבן יהודהצילום: דניאל צ'צ'יק

אי אפשר שלא להניח את הסגירה הנוכחית גם בהקשר וברוח התקופה – גל סגירת מסעדות שטרם נראה כמוהו, שהחל בחלקו אף לפני פרוץ הקורונה ובא לידי ביטוי גם אחריה, דרך עוגנים ומוסדות שנסגרו. בין האחרונים אפשר למנות למשל, את ה"בראסרי" המיתולוגי של קבוצת R2M, מסעדת "איגרא רמא" על טהרת התוצרת החלקאית המקומית או מסעדת "האנוי" האסיאתית, אבל אפשר למנות גם בתי קפה שנסגרו כמו "קפה נמרוד", סניפים של קפה גרג או ארומה שנסגרו בזה אחר זה ואפילו ברים ותיקים כמו "נורמה ג'ין" או "אגנס".

קפה מרסנד בבן יהודה

מלבד השינוי האנושי ושינויי הנדל"ן, טרגרמן מציף בעיה קשה אחרת אותה הוא מכנה "יוקר המטראז'", ולמעשה, מגלמת את קשיי ההישרדות של עסקים שנאלצים לשלם סכומים אסטרונומיים על מקום בעת בה למקום אין חשיבות. לכל הבעיות הללו הוא מוסיף גם את המצב החדש של רחוב בן יהודה. פעם רחוב שוקק ועמוס חנויות ותיירים והיום, רחוב עמוס שלטי "להשכרה". טרגרמן קורא לו, בלי להסס, "רחוב מת".

בין ה-"סחרחרה מהתגובות על הודעת הסגירה, בעיקר ברשתות החברתיות" לבין אריזת ארגזים שמכילים 65 שנות תרבות והיסטוריה, טרגרמן – כמו כולנו – חושב על העתיד. הוא מסכים שהקורונה ושלל הבעיות שמנה העניקו לו אפשרות לעשות ריסטארט, ולחשב את נתיב הקפה שלו מחדש. "תל אביב עכשיו היא עיר אחרת והיא צפויה להשתנות עוד", מסביר. "ייקח עוד הרבה זמן עד שנחזור לשגרה שהייתה פה קודם, כשמסתמן וייתכן מאוד שעיקר ההתרחשות האנושית יעבור לרחוב עצמו", הוא חוזה. "אני בן 51 ואירוח זה מה שאני יודע לעשות, זה המקצוע שלי. אני אוהב להגיש לאנשים אוכל ואני אוהב אנשים. אף נגיף מסריח לא ימנע ממני לעשות את מה שאני אוהב", הוא מסכם, ניצוץ של תקווה בקולו.

האם זה אומר שבקרוב נראה את מרסנד בפינה אחרת בעיר? "אני אפתח במקום אחר, כי אין לי ברירה", הוא אומר, ספק באופטימיות, ספק בפסימיות. בדברים הללו, נוטע טרגרמן גם איזו תקווה – לעשייה חדשה, בעידן של אי ודאות וקורונה, ואמנם מתוך כורח. עשייה שאולי תשמש כזרקור והשראה, לרבים מבתי העסק הנאנקים בעיר הזאת, שאיננה כשהייתה, וגם מחוצה לה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ