אחרי כמעט 18 שנות פעילות: מסעדת "24 רופי" נסגרת

עם בור כלכלי של 300 אלף שקל והרבה זכרונות טובים, המסעדה ההודית "24 רופי" סוגרת דלתות. בעליה: "הסגר השלישי גמר אותנו"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ארוחת טאלי במסעדת 24 רופי
ארוחת טאלי במסעדת 24 רופיצילום: רותם מימון

בכניסה למה שהיה עד לפני שבוע בלבד מסעדת "24 רופי" הכל נראה עוד רגיל. התמונות ההודיות עדיין תלויות על קירות חדר המדרגות, רק המוזיקה שהתלוותה אליהן במשך שנים הופסקה. ארון הנעליים הכחול שמחולק לתאים הקרויים על שם תתי המדינות והמחוזות עוד ניצב ומבקש להשאיר את האגו בחוץ ולהוריד אותן, אך משם הלאה - הלב מתקמט. דבר אינו כמו שהיה. סירי הברזל שחיכו תמיד מלאי תבשילים על הדלפק, הונחו כעת ריקים במערום בצד, בקבוקי היין והקולה מסודרים על שולחנות קטנים מוצעים למכירה, הכריות המזוהות עם המקום בערימה אחרת, השטיחים מגולגלים, הקירות מקולפים ועירומים מתמונות, המקררים שלופים ומרוקנים, מגשי הטאלי מנירוסטה מבריקה עם שלט קטן ומחיר כתוב באדום דם. הכל חיוור ועגום. מי שרגיל לאכול במקום הזה לפחות פעם בשבוע, במשך עשור, טוב - להוציא את תקופת הקורונה, אינו יכול שלא לקבל את התחושה שמישהו מת.

"אנחנו ממש בשבעה", אומרת נטע ארצי בחיוך ועיניים לחות כמי שכבר בכתה בימים האחרונים. ארצי, מבעלי 24 רופי, הודיעה בשבוע שעבר על סגירתה, ועונה מיד עוד בטרם נשאלה - "עד הסגר האחרון עוד ניסינו להחזיק מעמד ומשכנו ומשכנו ומשכנו, אבל ברגע שעצרו הכל, לא נשאר יותר במה להחזיק. עם הטייק אוויי עוד איכשהו שמרנו על ראש מעל המים, אבל כבר נוצר לנו בור מספטמבר. ברגע שעצרו את המסעדות, צללנו. הגענו למצב שרצינו להיכנס למשלוחים, אבל גילינו שזה יוצא פשוט מאוד - לעבוד בשביל חברת המשלוחים". וכמו בשבעה, בשלב הזה היא שולפת ספר אורחים מימיה הראשונים של המסעדה ברחוב שוקן, ומתחילה להקריא ברכות ורשמים שהותירו כאן הסועדים.

הסיפור של "24 רופי" מתחיל בשנת 2003, כשהחליטו שני בוגרי הטיול הגדול להודו - נטע ארצי, אז רק בת 25 ושותפה לדירה - אורי מזרחי, אז בן 30, לפצוח ב"ערב סאטלנים" בדירה התל אביבית שלהם. "היה לנו גג מגניב שעשינו בו מסיבות וכל מיני סדנאות רוחניות ופתאום עלה רעיון, אף אחד לא זוכר כבר מי אמר למי ומתי, לעשות ארוחת טעימות ממתכונים שאורי הביא איתו מהודו. הזמנו 12 איש, חברים קרובים בלבד והתגובות היו מעולות. אז המשכנו בשיטת חבר מביא חבר, וארוחות סודיות עד שיום אחד הגיע השף עמי ברגיל (מבעלי מסעדת השדרה 34 ובר גוריון לשעבר, ר"מ) והתלהב ועודד אותנו לעשות עם זה משהו רציני יותר. אז לקחתי תמונה שצילמתי בהודו ושלחנו במייל הזמנה לכל מיני אנשים שאנחנו מכירים, ממש המחתרת ההודית". השניים גרו אז ברחוב רופין 24 בתל אביב, לכן החליט מזרחי לקרוא למקום 24 רופי ולגבות, בהתאם, 24 שקלים למנה, בתקווה למכור 20 מנות מדי ערב שבושלו במטבח הביתי ולכסות כך את ההוצאות. 

אורי מזרחי ונטע ארצי במסעדת 24 רופי בשנת 2006צילום: אייל טואג

השמועה אודות האוכל ההודי שנמכר בכתובת סודית בתל אביב, במעין מסעדה פיראטית, עשתה לה כנפיים. אחריה הגיעה התקשורת התל אביבית המקומית לסקר והגבירה אף יותר את העניין סביב המסעדה שלא קיימת. ארצי מספרת על סועדים עקשנים שטיפסו לגגות המלונות בבן יהודה על מנת לאתר את הגג המיוחל ולנסות לקבל הזמנה לשם, על כריות ודלתות שנמצאו ברחוב והוסבו לכיסאות ושולחנות, בהתאמה. מתקווה למכור 20 מנות בערב, הופיעו לפתע 120 איש כל יום וכבר לא היה נעים מהשכנים. אז הבינו מזרחי וארצי כי יש ביקוש לאוכל ההודי הצמחוני-טבעוני והחליפו את סירי המטבח הביתי, בסירים גדולים יותר.

משם, הדרך לחיפוש אחר מקום רשמי גדול יותר, אך כזה שעדיין ישמור מעט על הרוח הסודית וכמובן ההודית, כפי שמכירים אותה בוגרי הטיול הגדול, היתה קצרה. מפה לשם, בין מוסכי אופנועים וחנויות לחלפים ברחוב שוקן, ומעל לאולם תצוגה לקטנועים במשקל כבד - מצאו השניים גג שנראה כתחליף הולם לזה של רחוב רופין. "לא היה פה כלום בשוקן, רק עיתון הארץ, מוסכי אופנועים והפלאפל של ג'ינה", צוחקת ארצי. השניים פתחו את המסעדה, בדגש על מטבח צמחוני וטבעוני סביב מגש הטאלי, בימים שעוד לא ידעו לדקלם את זה בכל דוכן בתל אביב. מחיר הארוחה נשמר, וכך גם השם.

"היינו על הגג במשך חמש שנים וכל מי שהגיע היו יוצאי הודו וחברים של חברים, עד שערב אחד מצאתי את עצמי לא מזהה אף אחד בקבל ואתה מבין שאלה לקוחות שבאו לאכול אצלך", משחזרת ארצי. "עד הרגע האחרון זה הפתיע אותי שאנשים באו במיוחד לשוקן, חיפשו פה חניה, עלו לקומה השנייה ובאו לאכול או להרגיש קצת בהודו. זה מקום שקרו בו הרבה ניסים. אנחנו צוחקים שאנחנו בשבעה, כי יש הרבה עצב, אבל גם יש פתאום איזו הכרת תודה על המרחב שזכינו לאפשר להרבה אנשים", היא אומרת בלי שמץ של ציניות.

אז למה לסגור? 

"תשמע, בסגר הראשון היינו ילדים טובים, סגרנו וחשבנו שתכף הכל יחזור לקדמותו. אפילו ניצלנו את הזמן לעשות שיפוץ. צבענו, החלפנו רהיטים. עשינו רענון. ואז עבדנו חודשיים, כשבאמצע היתה גם מחאת המסעדנים ואיומי סגר, עד שבספטמבר זה קרה. אז הבנו שאין מה לחכות שהדברים יחזרו לקדמותם. באוקטובר פתחנו לטייק אוויי כדי להישאר בתודעה וסגרנו כשהבנו שאי אפשר יותר וזה פשוט גמר אותנו. נפשית וכלכלית. אין למה לעבוד. 24 רופי, זה מקום של אווירה, שאי אפשר לארוז אותה הביתה. זה היה אי של שפיות להרבה אנשים שכבר לא יכלו להגיע אלינו. רק כשסגרנו הבנו עד כמה".

ארוחת טאלי במסעדת 24 רופיצילום: רותם מימון

כולם עושים היום הופכים את המסעדה שלהם למעדנייה, לא יכולתם גם למכור אוכל לשבת הביתה?

"יכולנו. אני מבינה שהתקופה הזאת הוציאה את המסעדנים מהקופסהוהיצירתיות שייצאה מאנשים היא מדהימה ומרגשת, אבל אותנו זה שחק. אנחנו לא בנויים לזה. השנה הזאת גמרה אותנו. אני מאמינה בתל אביב ואני חושבת שאנשים משתוקקים כבר לחזור, אבל אנחנו כבר לא".

מסעדת 24 רופי. פינת הזיכרון ביום האחרוןצילום: רותם מימון

מה עושים ביום שאחרי?

"אחרי שנגמור לקפל, למכור את כל התכולה ולסדר פה, כי צריך להחזיר את המפתחות בסוף השבוע, אני קודם כל הולכת קצת לנוח. להיות בעלת מסעדה זה לעבוד 24/7, גם בחופשה וגם בסגר, אבל אני סיימתי את פרק המסעדנות בחיי. אורי עוד נשאר בתחום, יש לו את מסעדת לאנצ'בוקס ברעננה. ומכאן אנחנו יוצאים בכאב לגיוס המונים ותרומות לסגירת הבור הכלכלי של 300 אלף שקל שנוצר מכל הימים שהמסעדה היתה סגורה ונקלענו אליו. המקום הזה נתן כל כך הרבה במהלך השנים, אז עכשיו אנחנו לומדים לבקש ולקבל. אני מאמינה גדולה מאוד בניסים, אז לך תדע". 

רותם מימון

כותב, אוכל, שותה וגם עורך מדור האוכל של אתר הארץ

חפשו באינסטגרם: https://www.instagram.com/rotemmon/

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ