שנה אחרי שנפתחה מחדש בקול תרועה: מסעדת ארבע העונות בניו יורק נסגרת - חדשות האוכל - הארץ

שנה אחרי שנפתחה מחדש בקול תרועה: מסעדת ארבע העונות בניו יורק נסגרת

אחרי 60 שנות פעילות בהן שירתה את האליטה הניו יורקית, מסעדת "ארבע העונות" נסגרת וסיפור דעיכתה אינו מתמקד רק בבית אוכל שהתעייף אלא גם שילוב של פוליטיקה, אנשי עסקים קשוחים וסקס

מסעדת ארבע עונות
צילום: צילום מסך מאתר המסעדה
חיים הנדוורקר
חיים הנדוורקר

כאשר ראיינתי בעבר את רות ריישל מבקרת המסעדות המיתולוגית של ניו יורק טיימס, היא חשבה שיהיה טוב שנפגש במסעדה שמייצגת נאמנה את מצב האוכל העילי של ניו יורק, על עיצובו המרשים ואת השפעתו על הסצינה החברתית של העיר הגדולה. הבחירה של ריישל היתה במסעדת ארבע העונות.

ארבע העונות היתה מסעדה טובה מאוד אם כי לא הכי טובה בעיר, אבל היה בה כל מה שצריך כדי ליצור חוויה מרהיבה. באותם ימים המסעדה פעלה בבניין סיגרם שתיכנן לודוויג מיז ואן דה רוהה והפך לאייקון ארכיטקטוני. פנים המסעדה עוצב על ידי פיליפ ג׳ונסון, ביחד עם ואן דה רוהה. באותם ימים ג׳ונסון היה מהארכיטקטים המפורסמים ביותר בהיסטוריה האמריקאית (אם כי לא מהטובים ביותר). חלל המסעדה חולק לשני חלקים: אולם הגריל ואולם הבריכה.

מסעדת ארבע העונות נסגרת
מסעדת ארבע עונות המיתולוגית
מסעדת ארבע עונות המיתולוגית צילום: Jemal Countess / Getty Images /

בחדר הגריל ישבו עשיריה של ניו יורק, מנהלי חברות, ידוענים למיניהם וכיוצא באלה בחדר ספון עץ. היו שם הנרי קיסינג'ר, ברברה וולטרס, בארי דילר, הברונפמנים שהיו בעליה של חברת האלכהול סיגרם, ומי לא. קלאסיקה ניו יורקית. היו שהחזיקו גם בשולחנות אישיים. חדר הבריכה היה יפהפה אבל היה מותאם יותר לזוגות מאוהבים בגיל העמידה. בחדר זה או באולם ההוא, האוכל היה בסגנון אמריקאי עם נגיעות צרפתיות ואיטלקיות.

המנה המועדפת על ריישל בצהריים היתה אומלט מגולגל כדבעי עשוי באופן מושלם. "קשה מאוד", היא הסבירה אז, "לעשות בניו יורק חביתה מושלמת". היא נתנה לי לטעום. "אומלט שכזה מצריך מיומנות גבוהה והתוצאה חייבת להיות עם מרקם עדין", היא הסבירה. החביתה של הסיגרם היתה לעילא ולעילא.

ארבע עונות המחודשת

מאז חזרתי לאכול כמה וכמה פעמים בארבע העונות. המסעדה הייתה יפה כתמיד אם כי הזמן עשה את שלו. אבל מעבר לעיצוב, האוכל כבר לא היה מי יודע מה. הוא היה בסדר אבל היה ספק אם שווה לשלם 100-150 דולר לארוחה במסעדה שמתחילה לאבד את הרוח הגסטרונומית שלה.

השבוע הגיעה קיצה של ארבע העונות והיא סגרה את שעריה לאחר 60 שנות פעילות. אלא שסיפור סגירתה של המסעדה, אינו מתמקד רק בבית אוכל שהתעייף אלא גם שילוב של הרבה פוליטיקה, אנשי עסקים קשוחים, סקס וגם קצת גסטרונומיה.

כאשר מסעדת ארבע העונות נפתחה ב-1959 היא ציינה מפנה בעולם המסעדנות הניו יורקי. היא יצרה סצינה חברתית וקולינרית יוקרתית ויקרה. במשך שנים הצליחה לשמור על מעמדה, על אף שבמשך השנים נפתחו בעיר מסעדות חדשות וטובות יותר.

לפני שנים אחדות חלה תפנית בעלילה. היה זה כשאיש העסקים אייבי רוזן רכש את בניין סיגרם, כולל המסעדה שבתוכו. באמצע 2015 הודיע רוזן כי לא יחדש את חוזה השכירות למסעדה. ההחלטה עשתה גלים במה שהיה קרוי פעם החברה הגבוהה של ניו יורק. היה ברור שהיחסים בין בעלי ארבע העונות לרוזן, שהוא גם הבעלים של מלון Jaffa שנפתח לפני כשנה ביפו, רעועים.

וכך ב-2016 נסגרה ארבע העונות. במקומה פתח רוזן את מסעדת "הגריל". עיצוב  המסעדה נשאר נאמן לעיצוב המקורי, לא מפאת כבוד אלא משום שכל הבניין כולו קיבל מעמד של בניין לשימור. יחד עם זאת, המסעדה החדשה לא הצליחה לשחזר את הימים הגדולים של ארבע העונות.

במקביל הצליחו אלכס פון בידר וקבוצת משקיעים לפתוח במרחק של כמה דקות הליכה מסעדה חדשה שנשאה את השם המיתולוגי של ארבע העונות. בסך הכל הושקעו במסעדה החדשה כ-30 מיליון דולר. בין השאר השקיע במסעדה החדשה אדגר ברונפמן ג׳וניור, נצר למשפחת יצרני האלכוהול. אך גם ארבע העונות החדשה לא תפסה. השבוע כעבור כשנה מאז נפתחה, נפל הפור והוחלט לסגור אותה.

Julian Niccoliniמנשק אורחת בארוע במסעדת ארבע העונות
ג׳וליאן ניקוליני עם אורחת בערב התרמה במסעדת ארבע עונות צילום: lev radin / Shutterstock

אלכס פון בידר, השותף המנהל של המסעדה, אמר לניו יורק טיימס כי הוא חשב שהמסעדה החדשה היא נהדרת, נראית מצוין ויש לה צוות מעולה, אבל עולם המסעדות השתנה. "לא הצלחנו לעשות מספיק עסקים כדי להצדיק את קיומה", אמר. לא מעט סועדים שביקרו במסעדה טענו כי האוכל בסדר, אבל לא מי יודע מה. אחרים אמרו שאין בה כבר את אותה האווירה המלהיבה, הסצינה החברתית חלשה. משהו היה חסר.

אם זה לא הספיק, לאחרונה נקלעה ארבע העונות גם לשערורייה חדשה. ג'וליאן ניקוליני שהיה הפנים של ארבע העונות וגם שותף, נקלע לסערה כחלק מגל המי טו והואשם בהטרדות מיניות. בתגובה, מבקר המסעדות של הניו יורק טיימס פיט וולס הוריד את דירוג המסעדה משני כוכבים לכוכב אחד, לא בגלל האוכל, אלא בגלל עצם הימצאותו של ניקוליני במסעדה. בסופו של דבר החליט פון בידר לפטר את ניקוליני מתפקידו.

האמת היא שארבע העונות ללא ניקוליני לא היתה אותו הדבר. הניסיון להחיות מחדש את המסעדה נכשל מכל זווית אפשרית, וכך מקום שהיה אחד המוסדות הקולינריים המרהיבים של ניו יורק, הלך לעולמו. כדאי לחכות לסרט.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ