שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סוד הבצק של הפיצה

בזכות העגבנייה הפכה הפיתה לפיצה - אבל הבצק הוא עדיין מה שהופך את הפיצה למופלאה

הדיי עפאים
צילום: דן פרץ, סטיילינג: נורית קריב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הדיי עפאים
צילום: דן פרץ, סטיילינג: נורית קריב

כנראה גם את הפיצה הביאו לאיטליה הערבים, פעם, לפני יותר מאלף שנה. כבר כתבנו כאן על מסעותיהם של האורז, המלח, המתמטיקה והשירה מן הלבנט ומצפון אפריקה אל לבה השותת של אירופה הימי־ביניימית ואיך בספינות מסחר ועל גבי שיירות גמלים, הביאו הערבים הנאורים את שכיות החמדה של המזרח אל המערב החשוך.

הנה כך, רידדו הערבים את הבצק ואפו אותו בטבוניהם לפיתה, אחותה הקדומה של הפיצה, ולימדו את המלאכה לבני סיציליה וונציה. זו אותה הפיתה ששמה ניתן לה מן היוונית העתיקה, שם פירושה עוגה עגולה או פשטידה, ואחר כך נתגלגלה בפיצה האיטלקית הנודעה. העגבניות, לעומת זאת, הגיעו בכלל רק כמה מאות שנים אחר כך, ממסעותיהם של מגלי אמריקה, ונחשבו למאכל רעיל ופתייני. ומה היינו עושים ללא עניי נאפולי ורומא, שבדלותם נאלצו לאכול את אותה העגבנייה, וראו כי טוב, וביחד עם הפיתה ההיא, הערבית, אפו לנו את הפיצה הסמוקה והמבעבעת. היזהרו בבני־עניים שמהם תצא תורה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ