שני מתכוני קוגל מותאמים לאקלים הים-תיכוני

הקוגל, מאפה שחום ועגלגל, היה כה חביב על יהודי אשכנז, עד שהמליצו לבדוק ביהדותו של מי שלא אכל אותו בבוקר שבת. שתי גרסאות קלילות למאכל המסורתי

הדיי עפאים
צילום: דן פרץ, סטיילניג: נורית קריב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים10
הדיי עפאים
צילום: דן פרץ, סטיילניג: נורית קריב

מספרים על חסיד אחד שביקש את קירבתו של רבו, ישראל ממז’יבוז’, הבעל שם־טוב, והטרידו על כן בשאלות סרק רבות. בוקר שבת אחד פנה אל רבו ושאל: “אמור לי, רבי, מדוע אוכלים היהודים את הקיגל דווקא בשבת?” נעץ בו הבעש”ט מבט מלא חשיבות והשיב בלי היסוס: “פשיטא, בני. קיגל בגימטריה - שבת!” הירהר החסיד בתשובת רבו, אזר אומץ ופנה אליו בשנית: “אבל רבי, שבת בגימטריה, סכומה גדול מקיגל”. “גדול, אתה אומר?” השיב הבעש”ט, “אז תוסיף עוד קצת קיגל!”

ה”קיגל”, בשפתם של בני פולין וגליציה, או ה”קוגל” בשפתם של הליטאים והגרמנים, קיבל את שמו מהצורה העגולה שבה נהגו לאפות אותו. “Kugel” בגרמנית הוא כדור. החסידים, לעומת זאת, טוענים ששמו עוות ביידיש מן המילה העברית “כעיגול”. בין שכך ובין שכך, מדובר במאפה שחום ועגלגל, העשוי בנוסחים שונים מתפוחי־אדמה, תפוחי עץ, קמח או אטריות ונאכל בבוקר שבת לאחר שבילה לילה שלם בתנור חם, צבעו נשזף והשחים ובשרו התרכך ונימוח. עד כדי כך נתחבב המאכל על יהודי אשכנז שהרבי מקומרנא נשמע פעם פוסק שמי שאינו אוכל קיגל בבוקר שבת, יש לבדוק ביהדותו.

ה”לוקשן קיגל”, זה העשוי מאטריות, נתחבב במיוחד על בני ירושלים האשכנזים במאות הקודמות, שתיבלו אותו בהשפעת אחיהם הספרדים בחריפות רבה, עד שנתקבל אפילו על שולחנם של אלה האחרונים וזכה לכינוי “קוגל ירושלמי”. אולם כמו רבים מהמאכלים שעשו את דרכם אל הלבנט החם מארצות אירופה הקרות, נראה שהועם זוהרו בבוקרי השבת המיוזעים והוא נתחלף בחצילים ובביצים הקשות של יוצאי עיראק או בג’חנון והעגבניות המגוררות של אחינו התימנים, כתחליפים קלילים יותר.

מורי ורבי שמיל הולנד טוען שקוגל טוב מקרב את היהודי אל מסורת אבותיו פשוט משום שאחרי שאוכלים קוגל טוב קשה מאוד ללכת. וכאן החבר’ה הרי רוצים ללכת. ללכת למגרש לשחק כדורגל, או לפחות להגיע עד חוף הים. בשביל אלו המתקשים לקום אחרי הקיגל של שבת בבוקר הכנו הפעם שתי גרסאות קלילות יותר של המאכל המופלא, המתאימות למזג הים־תיכוני של גלות ציון. בשום אופן אין בכך משום ויתור על המקור, אך יש בכך גרסה טעימה במיוחד למקום המיוחד שלנו שבין קוגל לבורקס, בין הבעש”ט למלמיליאן.

קיגל ים־תיכוני עם מנגולד ותרד
צילום: דן פרץ

קיגל גזר חריף
צילום: דן פרץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ