"היא לא דומה לאף אחת אחרת" — זה השיר שמזדמזם לי בראש כשאני שוטפת עלי תרד, ממלאת את הכיור במים קרים, טובלת את העלים ומסיעה אותם במים בתנועות סיבוביות, כדי שהחול יוסר וישקע בתחתית הכיור. כי לעלי התרד יש אופי שונה, מין איכות מרגיעה, מעודנת. כבר כשאני רואה אותם על הדוכן בשוק - רעננים, יפים ובוהקים בירוק מהפנט — התחושה שהם לא דומים לשום עלה ירוק אחר אינה מרפה. מצד אחד, הם ארציים, פשוטים ונגישים. מצד אחר, יש בהם משהו מלכותי, בדומה למעדנים ולמזונות נדירים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ