פסטייה, אהובתי

בילדותי, הפסטייה ("מאפה קטן", בלטינית) נאפתה פעם בשנה בארוחה האחרונה לפני פירוק הסוכה. אני זוכרת את הארוחה הזו, שחזרה על עצמה מדי שנה — ערב בהיר של תחילת הסתיו, מעט קריר, וכל הילדים עטופים בשמיכות פיקה, ישובים צפופים מסביב לשולחן העץ שבסוכה. על השולחן פרושה שעוונית פרחונית ועליה מיני צלחות קטנות מלאות בסלטים מבושלים: סלט גזר בכמון, סלט עלי מנגולד בשום ופלפלים יבשים, סלט סלק וחומוס, סלט תפוזים וזיתים, מטבוחה חריפה וחלה גדולה ומתוקה שסופגת ומנגבת את כל הרטבים העשירים.