בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור ומתכון לחג

תבוסתו של ההרינג: או איך עושים גפילטע פיש בלי פיש

איך כבשתי את הבסטיליה האשכנזית של החגים הגפילטע פיש, המנה המיתולוגית שקבעה אם ברבות הימים יהיה לך חלק בפנתיאון הקולינרי המשפחתי, עם מנה טבעונית. פרק ומתכונים מתוך הספר "געגועים לפלייסמט" של איילה רהב

4תגובות
גפילטע טבעוני
תומר אפלבאום

השנה החליטה שרון לשחרר את הנִצרה, להוכיח לכולם כי לבד זה לא בדד. היא הייתה משוכנעת שאפשר להביס את מבטי הדאגה של כל הדודות המצקצקות ואת מבטה של אמה, שזה מכבר הרימה ידיים לנוכח רווקותה של  בתה בת השלושים וארבע, שילדים אפילו לא היו בתוכניות שלה. "בטח היא עושה לי את זה כדי  להרגיז אותי," קוננה האם המתוסכלת באוזני הספרית הוותיקה שליוותה את בתה מאז הייתה ילדה סוררת בבית ספר יסודי − כבר אז חששה ששום דבר טוב לא יצא ממנה.

ערב חג. מסלול עינויים עם דודות חטטניות המבקשות לדעת למה היא עדיין לבד. לפני כמה שנים, כשקרובת משפחה מנדנדת שאלה למה אין לה בן זוג, השיבה במתק שפתיים שעוד לא מצאה, ואולי באמת היא יכולה לסדר לה מישהו. התשובה החצופה השתיקה את השואלת והולידה סדרת טלפונים נזעמים להוריה. כתנאי להסכמתה להמשיך ולבוא לארוחות המשפחתיות בחגים, חייבה אותם להרחיק ממנה את כל העלוקות. לא היה דבר שעצבן אותה יותר מהשאלה הישירה: "נו, מצאת כבר מישהו?"

את המשפחה המנדנדת הזאת, גמרה אומר בלבה, הגיע זמן להכות שוק על ירך, אחת ולתמיד. לטלטל אותם במקום שאיש מהם לא יכול להתחרות בה. היא החליטה להפוך את הקערה על פיה ולהזמין אותם בערב ראש השנה לארוחת חג שבה תתרופף הקרקע היציבה שלהם, וכך לא יעזו עוד להמשיך ולחטט במצבה.

בטקסים הקבועים של ערב פסח וערב ראש השנה מילאה תפקיד ייחודי גם בחייהם של בני דורה המסובים סביב שולחן החג המשפחתי המורחב. שני אחיה ובני הדודים שכבר היו ממוסמרים היטב לתוך שגרת תינוקות, עבודה תובענית ומשכנתה לוחצת, שיוועו לסיפורים סקסיים על חיי רווקות זוהרים וחסרי משקולות − בילויים, פיתויים, מסיבות וכל מה שהאמינו כי הם מרכיבי חיי ההוללים שלה. משום מה הם סברו שבכוח האנקדוטות הללו למלא חורים דמיוניים בגעגועיהם חסרי הבסיס לחיי הרווקות, שבין כה וכה לא נראו אצלם כך מעולם.

בתום הערב הייתה שבה לבית הריק, אל התחושה שהמשפחה חונקת − אבל הבדידות הורגת. אל המחשבות כי כולם התקדמו בחיים ורק היא תקועה. ובכן, לא עוד. מדוע עליה להיכנע לניד הראש השיפוטי הזה, שלפיו מצבה המשפחתי הוא המדד היחיד המגדיר אותה?

הרי השנה האחרונה בחייה הייתה נפלאה. עבודתה מילאה אותה סיפוק רב, הנסיעות המרתקות לכנסים ולפגישות ברחבי העולם פתחו את אופקיה. מהפך במראה שלה, תחושת שחרור שהעלתה בה חדוות העיסוק בספורט, ולימודי המגדר שלקחה בשעות הפנאי שלה, העצימו אותה והרנינו את נפשה. שרון סירבה לפתוח את הדלת לרחמים עצמיים על רווקותה המתמשכת. לא זה מה שיצבע אותה. גם הימלטות מאימת הדודות לחופשת רווקות עליזה עם חברות מצדו השני של הדיוטי פרי, נראתה לה ככניעה מיותרת למוסכמות.

גפילטע פיש
תומר אפלבאום

האתגר הרטיט אותה בריגוש עצום. חודש לפני פסח כבר התקשרה להוריה ועמדה על כך שהשנה כל המשפחה המורחבת תוזמן אליה לארוחת החג. לא עזרו המחאות על כך שאת החג עושים אצל ההורים, לא אצל הילדים, ובטח ובטח לא אצל הרווקים. אין לה מקום, אין לה כלים, היא לא באלאבּוּסטה... על הכול השיבה: "אימא, יהיה בסדר." את מחאות הדודים הזקנים שנרעשו מהמחשבה, השתיקה על ידי גיוס ילדיהם לניסוי החברתי. בני דודיה הבטיחו לה שישכנעו את הוריהם להגיע − וכך היה. מיומנת כאחרונת עקרות הבית הנשואות, נכנסה שרון למטבח בתרועת מנצחים עוד בטרם קרב יום לפני המועד הנקוב. משימתה הייתה להכין את המלכודות − ובכך לגרום לתבוסתם של הדג הממולא, הקניידלעך, העוף בשזיפים והקומפוט.  הערב לא תתחשב בבעיות העיכול והצרבות של הנוכחים, בערכים התזונתיים או במקבץ הקלורי. היום חוגגים.

התחנה הראשונה − הבסטיליה האשכנזית של החגים − הגפילטע פיש. המנה המיתולוגית שקבעה אם ברבות הימים יהיה לך חלק בפנתיאון, והצלחתך תנציח אותך כמועמדת טבעית להגמוניה הקולינרית של  השבט. היא נזכרה בחיוך איך בילדותה הייתה משחקת בחדר האמבטיה עם מועמד לגפילטע, שלאחר כבוד שייט באמבטיה של סבתא עד שזו התפנתה להעבירו למצב הצבירה הטחון המתבקש. אז נכון שעכשיו אפילו במרכולים אפשר להזמין דג טחון, אבל אפילו את עידן האינסטנט הזה אפשר להביס. גפילטע  פיש בלי פיש − יש דבר כזה.

הכניסה למעבד המזון את גרעיני החמניות, השקדים והקשיו המושרים מבעוד מועד, את עשבי התיבול ואת התבלינים, ולחצה על כפתור השיגור. תעתועי העין והלם החיך − עוד כמה סיבובים ובידיה תהיה עיסה אפורה, אחותה הטבעונית התאומה של הדגה המשמימה שלא ברור כלל איך ולמה זכתה למקום של כבוד בהיכל התהילה הלאומי. היא קרצה עיגולים, השטיחה אותם מעט וקישטה בעיגולי גזר מושרה. חזרת רגילה תעניק את נופך התחפושת האחרון. נוק אאוט מובטח!

ההרינג היה המעוז היהודי השני הבלתי-ניתן לכיבוש, שעליו הסתערה. שתי טעימות מחץ כאלה בסיבוב הראשון, תבטחנה כניעה מוחלטת עד לקומפוט. דורות שלמים של מסורת יהודית נמסכו אל ה"שטיקעל הרינג" של שבת בבוקר אחרי הקידוש בבית הכנסת. הטוויסט העדכני התריס כנגד המסורת, וקרא למיזוג בין תרבויות שדבר לא מחבר ביניהן.

שרון קצצה את שובלי הדג המלוח לריבועים כנועים שינוחו בעוד רגע קט במשרה מרגיע של שמנת מתוקה ויין לבן, וכמו בעיסוי ספא מפנק יספגו לתוכם ניחוחות אקזוטיים − אופציית התמזגות כזאת לא נכתבה מעולם בתאי הגזע שלהם. מטרתו של הליצ'י, שהמתין בקופסת השימורים המצוננת במקרר, היה להוסיף לדג המלוח, מאכל עניים מסורתי בשטייטעל היהודי, נופך הוד קיסרי של שושלות מזרחיות מסתוריות. היא פתחה את קופסת הליצ'י, העמידה את העגולים הלבנים והא-סימטריים בשורה, ובאבחת קצבים קטמה אותם לפניני פרא עתירי צורה וזוויות. לבסוף שפכה אותם בבטחה לקערה שבה נחו להם ריבועי ההרינג, שהמתינו לשלב הבא במסעם הקולינרי, גם אם כמתאבן. השידוך בין מסורת יהודית מפוארת לבין פרי טרופי סיני היה מעשה כפירה בין- גושי. לאמבט השמנת ובו שני האורחים הלא צפויים הוסיפה קורט פלפל לבן, סוכר, כף חרדל שגרגריו הזעירים פיזרו מיד במרחץ הלבן חרוזי צבע זערערים, וכף סוכר שתמתיק במעט את המפנה החד בגורל הקדמוני של מרכיבי המפתח.  

לך וולנסה ומאו טסה-טונג אולי לא לחצו זה את ידי זה, אבל  מחר בערב ייפגשו מזרח אירופה והמזרח הרחוק על שולחן ארצישראלי בעיר קטנה לחופי הים התיכון. מזרח תיכון חדש.

המערכה הראשונה הייתה מוכנה. הנשק הושחז, ונח לו כעת במקרר, מוכן לשעת פקודה.

שרון המשיכה להתעלל בשיטתיות במסורת ערב החג שהזינה דורות בזיכרון קולקטיבי של הישרדות יהודית. היא החליפה את מרק העוף עם הקניידלעך במרק ראמן אסייתי. בכך ניצחה על תבוסת ארומת הפניצילין היהודי, שהורכבה מבצל, גזר, קישוא, דלעת, שורש פטרוזיליה, אטריות וקניידלעך, במקומו יצרה ארומה חדשה, פרי שידוך בין נבטים, פטריות שיטאקי, ביצה, בצל ירוק, נוזל מיסו חום, ורוטב סויה וטריאקי שהתערבבו בציר המרק הבסיסי.

המנה העיקרית הסבה את ציר ההתקדמות מכיוון החומה הסינית ודרך המשי, והחזירה את החבורה על עקביה לארץ המגף. ניוקי ערמונים ברוטב שמנת, פסטה עם ארטישוק − ולוידוא מוחלט של השמטת השטיח מתחת רגלי אורחיה, התקילה אותם בסיר מהביל של קציצות עדשים, שתי פשטידות, תפוחי אדמה ואורז − יציקות הבסיס של המטבח המזרח-אירופאי, שעטנז אתני המשולל כל און בשרי.

הגיע היום. חמישה-עשר איש ישבו סביב שולחן ודיברו חרישית. כולם היו מנומסים, אדיבים ושקטים, בשעה שהתבוננו בשולחן הערוך בערב רב של צלחות, כוסות וקערות בצבעי כחול, צהוב, ירוק וכתום עזים, והכול, שומו שמים, חד פעמי. צלמים בהיכלות. כך חלפה לה תהילת עולם.

מפעם לפעם התרומם ראש ושאל לפשר מרכיביה של המנה. בנינוחות חביבה סיפרה שרון על מקורות ההשראה ועל מיזוג הטעמים. בסיפורים מתובלים ממסעותיה פיזרה ניחוחות חו"ל ושלפה תמונות ואנקדוטות ממפגשים אתניים.

אם מערכת העיכול של דור המייסדים הייתה מאותגרת בארוחה הזאת, הרי שמערכת השיפוט שלהם קרסה ללא קרב. היא ראתה את עיניה של הדודה מצטמצמות, את גבותיה מתרוממות ואת פיה הקפוץ מתעקל במה שלא היה ברור אם חיוך הוא או עווית. אמנם, בניגוד לשרון, ילדתה המוצלחת נשואה ומרק העוף והחמין שלה משובחים, אבל כבר עשר שנים מחוזותיה מסתכמים בהתאמת משקפיים בחנות אופטיקה בקניון, בעוד הרווקה המסכנה סובבת עולם, ומפטפטת במילים של תוכניות אוכל בערוצי חו"ל.

הערב קרסה החוויה הקולקטיבית ארוכת השנים שאיחדה מאז ומעולם את המסובים, ובמקומה הונחה אבן הפינה לאביב העמים. התגובות הרגשיות של הנפשות הפועלות למהפכה שחוו, נכנסו לדורות לפנתיאון המשפחתי. אמנם אביה קרץ לה מצדו השני של השולחן, וסימן בידו תנועת ניצחון, אבל אמה, הנבוכה מרעידת האדמה הקולוסאלית, ניסתה לפייס את הכפירה במסורת בהבטחה שבחג הבא יחזרו להיפגש אצלה.

כשניצבה ליד הדלת ונפרדה מאורחיה, ידעה כי קו מאז'ינו הופל, וכי מעמדה השתדרג. הערב הזה הוא שלה. בזכות, לא בחסד. בחיוך מתוק הישירה מבט אל כל דורשי טובתה, והבטיחה שמכאן ואילך, בכל חג, תביא תבשיל אחד שיחתום בגושפנקת קידמה את השולחן המשפחתי.

מתכונים:

גפילטע פיש טבעוני

הכמות יפה לכ-3 סועדים

(המתכון פורסם במקור על ידי גידי מאיר, בוגר קורס למדריכי רואו פוד במכללת רידמן)

החומרים:

1 גזר קלוף
1 כוס גרעיני חמנייה מושרים במשך 6 שעות
1/2 כוס שקדים מושרים במשך לילה
1/2 כוס אגוזי קשיו מושרים 6 שעות
4 גבעולי פטרוזיליה
4 גבעולי שמיר
1/2 בצל
שמן זית
1/4 כפית מלח, 1/2 כפית פלפל שחור
2 גבעולי סלרי
לקישוט: פרוסות דקות מגזר אחד, שהושרו למשך הלילה בסירופ אגווה מתובל במעט פלפל שחור טחון.

ההכנה:

מכניסים למעבד מזון את הגזר וקוצצים.
מוסיפים את שאר החומרים, למעט פרוסות הגזר, ומעבדים עד לקבלת עיסה אחידה.
בידיים רטובות מעט יוצרים קציצות בגודל הרצוי, מקשטים עם פרוסות הגזר ומגישים בליווי חזרת.

הרינג בשמנת וליצ'י 

החומרים:

6 פילטים של דג מלוח מטיאס כבוש בשמן או בחומץ
1 קופסת ליצ'י משומר,  מסונן מנוזליו
1  כף חרדל
1/2 קופסה שמנת מתוקה
1/4  כוס יין לבן
מלח, פלפל, קורט סוכר
2 עלי דפנה

ההכנה:

חותכים את דג המטיאס לפרוסות בעובי של כ-1.5 ס"מ בקערה, ומניחים בקערת עבודה.
חותכים את הליצ'י לרבעים ומוסיפים לנתחי הדג.
בקערה קטנה מערבבים את שאר החומרים.  שופכים על הדג ומעבירים למקרר למשך כמה שעות.
מוציאים את עלי הדפנה ומגישים.

 

 

 

 

 

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו