בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השוקולד הצרפתי שעובר במשפחה כבר שבעה דורות

בעיירה הצרפתית וארון שבסמוך לגבול עם איטליה ושווייץ פועל מפעל קטן של משפחת בונה, המכין שוקולד נדיר באיכותו החל משנת 1884. שרון היינריך קיבלה הצצה נדירה לפס הייצור ואל מי שהציל זן נכחד של קקאו במקסיקו

4תגובות
השוקולד של בונה
שרון היינריך

הכניסה לחדר אריזת טבלאות השוקולד במפעל השוקולד Bonnat מחזירה באחת  במנהרת הזמן. מכונות אדומות ישנות, לא גדולות במיוחד, משקשקות בקצב אחיד. ליד כל אחד מהן עומד אדם שמטפל בהן. מכניס את השוקולד לפס האריזה, מכין את העטיפות, מטעין אותן במכונה ושולח את השוקולד אל עבר הזרועות המקפלות ועוטפות אותו באריזה המפורסמת של בונה. תוך דקות ספורות נעצרת המכונה, טבלאות השוקולד הארוזות נאספות לקופסאות קרטון ונערמות על עגלה. כל כמה דקות התהליך הזה חוזר על עצמו. אותו אחראי עושה כל מה שקשור במכונה: מנקה, מטפח אותה ומקשיב לה בעיקר. "המכונות מדברות", מסביר אחד העובדים ורץ מהר לצידה השני של המכונה לתפוס את בונבוני השוקולד שנארזו, "הם יפלו אם לא אעצור אותם". מחשבים לא נמצאים בחדר הזה, רק אנשים, מכונות אדומות ושוקולד.

העיר וארון שוכנת באחד האזורים היפים של צרפת, לא הרחק מהגבול עם איטליה ושוויץ. אזור הררי, ירוק ומושלג בחורף. הכנסייה המרכזית של העיר נראית מוכרת. אני נזכרת - ראיתי אותה בפעם הראשונה על אריזות השוקולד של בונה. "את האריזות האלה הדפיסו בפעם הראשונה בשנת 1900 ואנחנו לא מתכוונים לשנות אותן", מסביר סטפן בונה, דור שביעי לשוקולטיירים ומי שמחזיק בכל המותג, "יש בהן משהו מיושן וגם מודרני, רטרו שמתאים מאוד גם לתקופה הזו". הוא מכניס אותי אל חנות הדגל ומוביל אל החדרים הצמודים אליה. השאלה באיזו שנה נפתחה החנות ששמרה על אופייה הישן עד היום, מזמינה לסיפור המרתק של משפחת בונה.

השוקולד של בונה
שרון היינריך

"בתקופת המלחמה הסתירה המשפחה שלי שתי משפחות יהודיות צרפתיות. בשלב מסוים גילו הצרפתים שהמשפחה מעורבת בסיוע ליהודים והחליטו לשלוח את הדוד שלי ואת אביו למחנה הריכוז בוכנוואלד. האב נרצח במחנה והדוד שרד. במקביל, שרפו חיילי המיליציות הצרפתים את כל המסמכים שהיו במקום ולכן מידע רב שנאגר נעלם. כך למשל לא ברור לנו באיזו שנה בדיוק נפתחה החנות. עשינו מחקר על הנושא וערבנו גם היסטוריון שבחן את כל השושלת המשפחתית, אך עדיין נותרו דברים לא ברורים" מספר בונה. לאחר מכן הוא מגלה שבמסגרת המחקר נמצאה מפה ישנה של העיר ובמקום בו נמצא כיום מחסן שקי הקקאו של המפעל, מסומנת המילה "קונפיזייר" (יצרן ממתקים) אך ללא ציון שם. התיאור מתאים מאוד לגלגולה של המשפחה, משום שכבר משנת 1756 ייצרו בני המשפחה ליקרים וממתקים. בכל מקרה, בשנת 1860 ידוע כי הסבא רבא רכש את כל הבניינים שמסביב לחנות הנוכחית והפך אותם למפעל לייצור שוקולד שנפתח בשנת 1884.

בעודנו מתעמקים בסיפורי המשפחה, נכנסת לחדר אשה צעירה שנראית מעט שונה בנוף המקומי. "אני אליסה", מציגה עצמה ומסבירה שהיא עוסקת בתיאום האיסוף של פולי הקקאו ממקסיקו. אליסה מונטיאל היא מקסיקנית, מתמטיקאית שמתמחה במפות דיגיטליות. את בונה היא פגשה במקרה ביפן, לפני כשש שנים, כששהתה שם במסגרת שליחותו של מי שהיה אז בעלה. "ישבתי עם חברים במסעדה וסטפן הצטרף אלינו עם חברים שלו. הציגו אותו כשוקולטייר ואני סיפרתי שדוד שלי שעסק בחקלאות סיפר לי בזמנו על שוקולטייר צרפתי מוזר שהיה מגיע למקסיקו כמה פעמים בשנה, רק כדי להציל זן מיוחד של קקאו שעמד בפני הכחדה. סטפן התבונן עלי ואמר: זה אני. לא האמנתי וכהוכחה הוא הלך להביא לי טבלת שוקולד מהקקאו הנדיר ההוא". אותה הפגישה הולידה קשר מיוחד ופרויקטים משותפים.

סטפן בונה
שרון היינריך

בתחילה, הציע בונה למונטיאל להצטרף אליו לפרויקט של הפיכת גידולי הקוקה בפרו לגידולי קקאו. מדובר ביוזמה של שכנוע משפחות שנהגו לגדל קוקה למאפיה, לעבור לגידולי קקאו. כמובן שהרעיון הזה יפה על הנייר, אך המקומיים לא ממש רצו לעשות הסבה משום שהתגמול מגידולי הקוקה היה גדול יותר. לאט לאט הוכנסו הנשים לעבודת גידולי הקקאו, וכאשר ראו הגברים כי טוב החליטו להצטרף גם כן. בהמשך חברה מונטיאל לבונה לפרויקט הצלת הקקאו הנכחד שהפגיש ביניהם ולאחר מכן הצטרפה לפעילותו של בונה בצורה מלאה ועברה להתגורר בווארון.

עם המידע המרתק וסיפורים על עולם הקקאו מכניס אותי בונה אל המפעל עצמו, הבנוי מטלאים של חדרים שביחד מרכיבים מותג שוקולד שכל צרפתי חובב שוקולד מכיר. החדר הראשון הוא חדר ייצור הקינוחים הנמכרים לצד השוקולד. בונה נעמד ליד תנור ישן שנבנה ככל הנראה בשנת 1810 ומסביר בגאווה כי כל הבניין נבנה סביבו. הוא מראה גם את הצעצועים שלו: מיקסרים אדומים בני 200 שנה, מכונות ממתקים את כולן הוא אוסף ומאפסן אצלו במתחם, הן משום שהוא אוהב מכונות והן משום שהוא צריך אותן לטובת חלקי חילוף שכבר לא מייצרים למכונות בהן הוא עושה שימוש.

השוקולד של בונה
שרון היינריך

לאחר מכן אנחנו עוברים לחדר בו הופכים פולי הקקאו לשוקולד, בתהליך שנמשך כמה ימים ובסופו מתקבל חומר הגלם המיוחד. החדר מלא במכונות רועשות, אדומות כמובן, ובונה מסביר שמדי יום מיוצרים בו כטון של שוקולד מסוגים שונים. מדובר בכמות זעירה ביחס למפעלי השוקולד המוכרים, וזה מה שהופך את בונה לכל כך מיוחד: שוקולד שנעשה בעבודת יד, בוטיקי, מיוצר מפולי הקקאו הטובים ביותר ובהכרח גם הפחות זולים. אגב, כשרואים את מחירי טבלאות השוקולד של בונה מגלים שיש הבדלים גדולים במחיר בין טבלה לטבלה ( 4.5 או 8 יורו למאה גרם). ככל שהקקאו יקר ואיכותי יותר, כך גם התוצר עצמו והמחיר בהתאם.

בחדר בו הופך השוקולד הנוזלי לטבלאות, מגלים מסוע מיושן שמסיע את התבניות הממולאות בשוקולד גולמי. כל תבנית עוברת תהליך הרעדה לטובת הוצאת בועיות האוויר הקטנות. לאחר מכן מיובשות הטבלאות ומשוחררות בעבודת יד מהתבניות. כל טבלה נבדקת בקפדנות וחלק מהן מושלכות אל גיגית יחד עם טבלאות פגומות אחרות, שלא עברו את ביקורת האיכות. ביום הביקור יוצרו כ- 600 ק"ג של טבלאות שוקולד, כלומר 6,000 טבלאות שוקולד. זה נשמע אולי הרבה, אבל מדובר בכמות קטנה במיוחד כשמבינים שבונה מייצא את השוקולד שלו לכל העולם. כך נולד למעשה המוצר המזוהה ביותר עם בונה - טבלאות השוקולד, באריזה עם ציור הכנסייה המפורסמת של ווארון.

מפעל השוקולד בונה
שרון היינריך

בדרך אל החדר האהוב במפעל, אנחנו עוברים במחסן שקי הקקאו. לא לכל אחד יש מתחת לבית שקים של פולי קקאו, ועוד כאלו איכותיים. כשאנחנו משוטטים במחסן, ניכר שבונה מתייחס לשקים האלה כאילו היו ילדיו. הוא נוגע בהם, בודק אותם ומרגיש צורך להתגאות בהם. ואז אנחנו נכנסים לחדר האריזה. לכאן מגיעות טבלאות השוקולד הטריות שמקבלות עוד טיפול צמוד. מפה הן נשלחות אל חנויות כמעט בכל העולם, לצערכם עוד לא בישראל. הסיבה לכך לפי בונה היא שמזג האוויר בישראל בעייתי בעיניו, כמו גם סטנדרט הצריכה בישראל. הנתון הזה מפתיע כשרואים שעל כל השוקולדים שלו מופיע סימן המעיד על כשרות המוצר. בונה מסביר שהבחירה לייצר מוצר כשר כלל לא קשורה לעניין הקליינטים שומרי הכשרות שצורכים את המוצר, אלא כשרות מעידה על איכות המוצר, בעיקר בארצות הברית וגם במדינות נוספות. מבחינתם השימוש במוצרים כמו אבקת חלב כשרה ביו (BIO) מעלה מאוד את איכות המוצר.

כמה ימים אחרי הביקור במפעל שולחת אליסה תמונה של שק עם פולי קקאו ומעדכנת בהתרגשות שהפולים הנדירים שהם הצילו הגיעו ממקסיקו ואין מאושרים מהם. ככה זה כשפועלים מתשוקה, גם שק של פולי קקאו הוא חגיגה.

תבניות השוקולד של בונה
שרון היינריך

__

שרון היינריך היא קונדיטורית ישראלית שחיה בפריז ומשם כותבת את הבלוג Paris Chez Sharon



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו