רותם מימון

קשה לדמיין מאכל יותר ביתי או זיכרון גסטרונומי מושלם יותר מקציצה. חוקרי המזון עוד יידרשו יום אחד לבדוק - מה יש בה בקציצה, שמעורר באנשים זכרונות אוטומטיים של בית וכיצד זה טיפסה למעמד מיתולוגי של מנה ישראלית אולטימטיבית, על אף שכמעט בכל מטבח אחר בעולם מוצאים לה נציגות.

איכשהו נדמה שהקציצה, כמו השקשוקה, מסמלת איזה כור היתוך מקומי, קיבוץ גלויות בזעיר אנפין ממש. גם היכולת של כל בית כמעט להעמיד את הגרסה שלו עם מתכון ייחודי, המתכתב אמנם עם המסורת אבל מביא תמיד משהו מידיהם של הבשלנים והבשלניות, נותן לה נופך אישי כמעט. על פניו, הכנת קציצות היא עניין פשוט ומספר המתכונים הקיימים לקציצות הוא כמספר הבשלנים כמעט. היופי בהכנת קציצות (וחשוב שתזכרו זאת בפעם הבאה שתנסו להכין קציצות) הוא שכל מתכון להן ניתן לפרשנות וכן - גם לעיבוד אישי. אפשר להחליף את סוג הבשר, לטבען, להוסיף או לגרוע בתיבול, לטגן או לאפות ובכלל לשנות את שיטת הבישול, להוסיף רוטב או להגיש כמו שהן (אולי עם מטבל קטן בצד).

רותם מימון

כותב, אוכל, שותה וגם עורך מדור האוכל של אתר הארץ

חפשו באינסטגרם: https://www.instagram.com/rotemmon/

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ