משהו לנגוס איתו: זקוסקי - התשובה הרוסית לפתיחת שולחן

הזקוסקי הם שורה של מנות קטנות שמוגשות כפתיחים לסעודה בליווי אלכוהול ומאחוריהם מסתתרת מסורת מפוארת ותורה שלמה. רוני קשמין והשף גיא רובננקו יוצאים למסע בעקבות המנות הקטנות. פרק ראשון בסדרה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני קשמין
רוני קשמין

זקוּסקי , מרוּסית ובצורת רבים (זקוּסקה – ביחיד) הם מתאבנים, מנות קטנות, חמות ובעיקר קרות, שמוגשות באופן מסורתי כפתיחים של סעודה שלמה ונאכלות כדרך כלל עם אלכוהול, כמעט תמיד עם וודקה. למעשה, המשמעות המילולית של זקוּסקי היא "משהו לנגוס אחרי", והכוונה היא כמובן, משהו לנגוס אחרי כוסית משקה חריף, או כמה. "הזקוּסקי הוא קצת כמו ה'טאפאס' הספרדי או ה'מזה' היווני", אומר השף והמסעדן יאן גיצלטר. "בבסיס – כולם מזטים, פתיחים בצורת מנות קטנות שמוגשות למרכז השולחן לחלוק אותן עם כמה סועדים, אלא שברוסיה לא שוכחים את האלכוהול בצד". לפי גיצלטר, האלכוהול מלווה את הארוחה לכל אורכה ולמעשה הוא לא בצד אלא חלק בלתי נפרד ממנה, וממנהג הזקוּסקי בכלל, "כי ברוסיה לא שותים לפני הארוחה – שותים תוך כדי". וכך, הוא מתאר איך הזקוּסקי ובפרט, המנהג לשדך בין מנות קטנות לשתייה כבדה, הופך ארוחה לחגיגה ארוכה הנמתחת על פני שעות ארוכות, מנות רבות ואינספור כוסיות. לצד הכוסיות מגיעות, אחר כבוד ועל פי רוב, צלוחיות עמוסות ירקות, חמוצים, סלטים צבעוניים, דגים מלוחים, פלטות של בשרים מעושנים ונקניקים. הכל, כאמור, מוגש למרכז השולחן וכמו נרקח במיוחד כדי לספוח כמויות אדירות של אלכוהול וליצור, על הדרך, ודרך קשת שלמה של טעמים וצבעים, סעודה שהיא בעצם חגיגה: לקיבה, לכבד ולעיניים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ