מנפץ או מאמץ? |

ביקור ב"עזורה" הבהיר לי למה אני שונא את ירושלים אבל אוהב ירושלמים

עזורה, המוסד הוותיק מהבירה, ממשיך לשמור על רמת ביצוע גבוהה, לצד מוזרות הכרחית בשולחנות מסביב. הביקור שהשיב לקובה את כבודה האבוד ולירושלים את זוהרה שחלף

איתן לשם - צרובה
איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן לשם - צרובה
איתן לשם

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" נבקר את המסעדות, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ונבחן האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: מסעדת "עזורה" בשוק מחנה יהודה בירושלים.

אני שונא את ירושלים, אבל אוהב ירושלמים. אינני יודע אם זה אפשרי, וכמובן שיש חלקים בירושלים שאני אוהב (יציע האורחים בטדי, למשל) ואנשים ירושלמים שאני שונא (היציע המזרחי בטדי), אבל זו המסקנה שהגעתי אליה אחרי עשרות ביקורים מאוכזבים. היא עיר כל כך מכוערת, שסביר להניח שעולים חדשים שחלמו על "ירושלים עשויה מזהב", נשברו לרסיסים כאשר חזו בה באמת. מרפסות בנויות לתוך מרפסות אחרות, רחובות צרים בשיפועים והאבן הירושלמית המפורסמת הכביכול יפה שמייאשת את העיניים. אבל יש גם קסם בירושלים, בביקור האחרון הבנתי שהוא טמון באנשי העיר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ