מאמץ או מנפץ?

המנה שגרמה לי להבין את האנשים שאוכלים שווארמה בצלחת

מתי קרה לכם שהתחלתם לנשנש שבבי שווארמה "נקיים"? ביהוד מגישים שווארמה מפוארת, שמחזירה את הכבוד שהפך לפרגית ואפילו לא מסיימים אותה בצימאון בלתי נסבל

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן לשם

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: שווארמה "דונר" ביהוד.

משחק האסוציאציות מתחיל עכשיו - על מה אתם חושבים כשאני אומר את המילה - "שווארמה"? לאפה, פיתה, חומוס, טחינה, כרוב, שיפקה, חמוץ, שומן ותחושת שובע מוגזמת בואכה "למה עשיתי את זה לעצמי". ברור, כל ילד יודע את זה. אז איך השווארמה קשורה לצלחת? "אני אקח שווארמה בצלחת" הוא אולי המשפט התבוסתני ביותר ששמעתי בחיי. פשרה של חובבי סיחים בעלי בעיית משקל, או סתם כאלה שלא יכולים להתמודד עם האתגר של הלאפה. והרי מה יותר נכון לשווארמה מאשר פיסת בצק הסופחת אותה אליה, ניזונה ממיציה ומשלימה אותה לכדי ביס מלא תאווה? שום דבר, בטח לא צלחת לבנה וחסרת אישיות. כך ידעתי, אבל אז הגעתי ל"דונר".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ