${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החמישייה הפותחת: גורמה בחצי עמידה

פיתה עם שרימפס במזנון של אייל שני, חומוס מפונפן בחומוסרי ואוכל שמגיע רק בקוביות - תל אביב מלאה במסעדות שמגישות גורמה להמונים

תגובות

הבעיה הכי גדולה בחמישייה הזו הייתה איך להגדיר אותה. קז'ואל דיינינג נשמע פלצני מדי ולא בדיוק מתאר את התופעה, ולכן התפשרנו בסוף על גורמה בחצי עמידה. למה התכוון המשורר? ללא מעט מקומות שנפתחו לאחרונה ומשלבים חוויית אכילה בסגנון פלאפלייה או בית קפה עם מנות על גבול מסעדת שף. מתברר שהקומבינציה מתאימה לתל אביב כטחינה נוזלית לחולצה נקייה: אוכל טוב באמת, תמחור סביר והכי חשוב – אפשר לבוא בכפכפים.

המקום: מזנון

הוא לא משלם לנו שניחצ"ן אותו, באמת שלא, אבל אי אפשר להתעלם מאייל שני. הדעות עליו חלוקות, מהערצה עיוורת ועד כינויי גנאי, אבל השפעתו על הקולינריה הישראלית אינה מוטלת בספק. המזנון הוא ההמצאה האחרונה של שני, חיבור בין חומרי גלם מוקפדים לפיתה, אחד מעמודי התווך של המטבח הישראלי. שורשי התופעה הם השרימפס בפיתה והמינוט סטייק בפיתה, שתי מנות ממסעדות אחרות של שני שהתרחבו כאן לתפריט שלם. חומרי הגלם עונתיים, מה שאין טרי יורד מהמצבה ובמקומו נכנס משהו אחר. בר סלטים וכבושים חופשי ממלא שתי פונקציות: תחליף משודרג לעמדת הסלטים בפלאפליות, ומשעשעי חיך עד שהאוכל מוכן. למרות גודלו הזעום המקום מציע שני סוגי אווירה, נינוחה וקצת מנותקת על הבר, ומחוברת לרחוב מתחת לעמודים. בערב האופי משתנה והדגש עובר מאוכל נטו לבילוי. כאמור אפשר להגיד על אייל שני הרבה דברים, אבל בהמצאת קונספטים הוא טוב.להתחלה: ורוד בפיתה - שרימפס טרי (בימים שהים נחמד לדייגים) עם עגבניות, בצל ירוק וסגול, עגבניות וקצף עגבניות, שמנת של פעם וירוק חריף מתוצרת בית, על בסיס פלפלים חריפים ושמן זית. הפיתות באדיבות שת"פ עם מאפיית אנג'ל, חמימות ורכות ככריות. המחיר: 57 שקלים טבין ותקילין. בכל זאת מותג, לא?

לסוף: "שורה", הזנב של הפיתה, עם שוקולד השחר ובננות (11 שקלים). גם כאן הדעות חלוקות בעיקר בגלל המחיר. מצד שני החיבור בין פיתה לשוקולד השחר הוא ישראלי אסלי, והבננות רק משדרגות.

המקום: חומוסרי

ברוב החומוסיות עיצוב הוא מילה גסה. הכיסאות שם בשביל לשבת (לא נוח מדי, חלילה) והשולחנות כדי להניח עליהם את הצלחת עם או בלי גיליון נייר בתפקיד מפה. בחומוסרי, מקום שסיומת שמו כבר מרפררת לגורמה, שמים לב גם למה שנראה לעין. הלוק הוא דמוי בית קפה עם צבעים בהירים ושולחנות לבנים, והמנות מוגש על פלטות מעץ זית מנוסר. החומוס עצמו זוכה לאותה תשומת לב ומיוצר כמה פעמים ביום בכמויות קטנות מחומרים טבעיים, ללא סודה לשתייה או מלח לימון. בכל יום יש 2-3 תוספות מתחלפות על בסיס קטניות: שעועית שחורה, מאש ועדשים חומות או שחורות. טחינה איכותית, שמן זית כתית מעולה ועשבי תיבול טריים משלימים את התמונה, ועל הביצים חתומות תרנגולות חופש. בשורה התחתונה: חומוסייה ביתית מוקפדת מבפנים (החומוס) ומבחוץ (העיצוב).      

להתחלה: חומוסרי – חומוס, טחינה, פול, גרגרי חומוס חמים, רוטב שום, לימון ופלפל חריף ותוספת קטניות (24 שקלים). אם מתחשק משהו קצת יותר מסיבי, לאחרונה נוספו לתפריט ירקות ממולאים עם אורז ועשבי תיבול.

לסוף: טחינמיסו, הגרסה הישראלית לטירמיסו על בסיס עוגה ואספרסו אבל גם טחינה גולמית וסילאן (20 שקלים).

חומוסרי, בן יהודה 191, תל אביבלא חייבים שולחנות מלוכלכים. חומוס של "החומוסרי" (צילום: זיו כפיר)

המקום: שיפודיית האחים איך שהוא עד עכשיו קונספט השיפודיה חמק משדרוגים, למרות שלא חסרות הוכחות שבישראל מתים על מסעדות בשר מזרחיות (לפעמים נמאס מסושי, לא?). באו הדוקטורים, האחים יותם ואסף דוקטור בעלי הקרפצ'יו בר, תקעו יתד באחד ממעוזי הקולינאריה הכי חמים בתל אביב והקימו את "האחים", שיפודיית-גורמה. המקום מתבסס על החוויה המקורית – באים, תוקעים חומוס, שיפודים וסלט והולכים – בעטיפה אורבנית עכשווית. בגזרת הראשונות אפשר לבחור בין פלטת סלטים ב-18 שקלים לאדם (הפתעת הערב: סלט כרוב אדום עם שמן כמהין ואגוזים קצוצים) לסלטים עם קריצה נוסטלגית (חציל של סבתא, כבד של אסתר). העיקריות מתחילות משיפודים סטנדרטיים או משודרגים (שקדי עגל למשל) ועד מה שרק אפשר לחשוב עליו בגזרת הבשר, כולל אוכף טלה ובשר לבן. התמחור ל-2 שיפודים אך אפשר לערבב סוגים שונים. לא נפקד מקומם של חלקי פנים, סינייה ושווארמה יומית מתחלפת. בלי צ'יפס אי אפשר, אבל יש גם תוספת אורז עם ירוקים, סלוף מכרם התימנים במקום פיתות ואוסף מכובד של משקאות עראק. 

להתחלה: סלט עגבניות כתומות מהערבה עם טחינה, בצל וחסה (17 שקלים), כי השילוב של עגבניות וטחינה הכי מזכיר את סיני. אחר כך שיפודי קבב טלה (50 שקלים) או שיפודי אנטריקוט (70 שקלים), או אחד מזה ואחד מזה.

לסוף: קרם בוואריה (27 שקלים). סירופ שוקולד תעשייתי אאוט, טעם אמיתי של שמנת אין.

שיפודיית האחים, אבן גבירול 12גם פלטת סלטים יכולה להיות מגניבה. האחים (צילום: בועז לביא)

המקום: Pier 23 מוותיקות ז'אנר הגורמה בחצי עמידה. הפיר נפתח לפני חמש שנים על ידי בן מחרובסקי, בנו של שלום מחרובסקי מ"מול ים" ויבואן פירות ים. מיקום אסטרטגי בנמל תל אביב עם נוף לים, שולחן ארוך שקצת מזכיר קיבוץ ושילוב בין דלפק הזמנות ושירות בהגשה יצר תופעה שהתל אביבים לא כל כך ידעו איך לאכול. אחרי שהתברר שיש איכות ושהתמחור סביר, המקום הפך ליקיר העיר. התפריט קטן וקבוע, למעט חילופי מנות מזעריים פה ושם. מקום קלאסי לכל המשפחה כי ההורים לא צריכים להתפשר על ג'אנק פוד, ולקטנים יש מקום להתרוצץ. במחשבה שנייה גם הילדים לא צריכים להתפשר על ג'אנק פוד, ולא מעט הורים יישבעו שהצאצא הפרטי שלהם נולד עם קיפוד שרימפס ביד. בהנהלה קשובים לרחשי לב הלקוחות ולקראת הקיץ הרכיבו תפריט עם כל מה שילדים אוהבים, למשל סלט במבה.

להתחלה: דים סאם במילוי שרימפס (37 שקלים), כי כמעט שאי אפשר למצוא בעיר מקומות שמגישים את הכופתאות החמודות האלו. מהמנות החדשות: סלט פירות ים אסיאתי (42 שקלים) עם קלמרי ושרימפס חלוטים, אטריות אורז ורצועות כרוב וגזר ברוטב אסיאתי – קיצי, קליל ומרענן.

לסוף: גלידת בגביע (12 שקלים) – גלידת וניל אמריקאית רכה ומתוקה כמו פעם מתפריט הילדים (מקסימום מצביעים על ילד מזדמן באופק ואומרים "זה בשבילו").

המקום: קוביותבמסווה של מסעדת קונספט, קוביות היא אחד ממקומות הגורמה בחצי עמידה החמודים בעיר. אליבא דשף אורן כורה, הרעיון המרכזי הוא להזיז הצידה את ההתעסקות הטכנית באוכל על ידי הגשתו בחתיכות קטנות - רק לנעוץ מזלג ולאכול - ולפנות מקום לאיכות ולחברה. בפועל, הצורה דווקא מושכת תשומת לב והופכת נושא לשיחה. לשניצל בקוביות באמת יש טעם אחר? טופו בריבועים קטנים טעים יותר מאשר במלבן גדול? אכן שאלות כבדות משקל. אחרי שלב הפילוסופיה הדברים נהיים יותר פשוטים. התפריט מחולק לשלוש רמות מחיר על פי המרכיב הדומיננטי, וכל מנה מוגשת עם תוספת תפוח אדמה אפוי או צ'יפס (ברור שבקוביות) ועם שני רטבים מתוך רשימה מגוונת. השילוב של קונספט, חומרי גלם טובים, אווירה קז'ואלית בצהריים וגם בערב, תמחור סביר ומיקום סופר מרכזי מקנה לקוביות מקום בחמישייה בזכות ולא בחסד. אה, וגם ממש טעים שם. 

להתחלה: קוביות טונה אדומה (40 שקלים) עם רוטב ג'ינג'ר-סויה, או פילה בקר (50 שקלים) עם רוטב גבינה כחולה או רוטב ציר בקר ביין אדום ושזיפים.

לסוף: קוביית שוקולד בחורף או קוביית גלידה מצופה שוקולד בקיץ און דה האוס. למי שזה לא מספיק לו, יש די והותר גלידריות מסביב.

קוביות, מלכי ישראל 8, תל אביבהצורה של האוכל הופכת לנושא לשיחה. קוביות (צילום: עדי זהר)

*#