La Fattoria del Campiglione היא ככל הנראה מסעדת הבשר הטובה באיטליה

40 דקות ממרכז העיר נאפולי, בסוף כביש עפר, מתחבאת מסעדת בשרים מהאגדות, שגרמה לכל נתח שאכלנו לפניה - להחוויר

שחר פרנהיימר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
La Fattoria del Campiglione
שחר פרנהיימר

העיר פוצולי (Pozzuoli) מפורסמת בעיקר בזכות שני דברים - הרצועה הגעשית (קמפי פלגריי) עליה היא יושבת, שנמתחת מפוזיטנו עד הר הגעש וזוב, והים שלחופו היא נבנתה.

בזכות הנמל העתיק שלה, שבעבר נחשב לנקודת מסחר חשובה, הגיוני לחשוב שלאורך ההיסטוריה אנשים ביקרו בה בשביל האדמה העשירה שלה ופירות הים. כיום, יודעי דבר מהאזור עולים אליה כדי לאכול בשר ב-La Fattoria del Campiglione, מסעדת בשר בבעלות משפחתית שמגישה את הבשר הכי טוב בכל חבל קמפניה.

צילום: שחר פרנהיימר

אחרי שאכלנו שם ארוחת ערב, אנחנו מוכנים להמר שהמסעדה הזו מגישה את הבשר הטוב ביותר בכל איטליה, אף שמקומיים יגידו לכם שהבשר הטוב באיטליה נמצא באזורים של לאציו וטוסקנה, ממנה מגיע הביסטקה א-לה פיורנטינה המפורסם.

בסוף שביל עפר, כמה קילומטרים מהאוטוסטרדה לנאפולי, שוכנת המסעדה. בניינה הוא למעשה מבנה עץ ואבן די גדול ומרשים. אם אתם אוהבים בשר, כבר בכניסה תבינו שהגעתם למקום לעניין, כשמקררי יישון מוארים באורך עשרה מטרים יקבלו את פניכם. במקררי היישון מוצגים נתחי פורטר-האוס מיושנים ומרהיבים מכל רחבי העולם. את התקרה לא ניתן לראות, בגלל עשרות ואולי מאות הפרשוטו והנקניקים, חלקם בעבודת יד, התלויים בה.

צילום: שחר פרנהיימר

בהמשך, בעמדת הקבלה, רובץ מישל, שנראה כמו גרסה איטלקית של אבי ביטר, אחד משני האחים שירשו את המקום מאביהם. מישל הוא זה שמקבל את האורחים, אבל לא פחות חשוב – מקבל את הנתחים שמגיעים אל המסעדה, הדי נידחת, מרחבי איטליה, אירופה, ארצות הברית, יפן, קנדה, ברזיל – למעשה, מכל העולם. והכול כמובן מובחר, משובח, טרי.

צילום: שחר פרנהיימר

הארוחה שלנו התחילה מפרשוטו סן דניאל ומוצרלה די בופלו מהאזור ולצדה בקבוק יין משובח (למסעדה גם תפריט מרשים מאוד בתחום). לעיקרית הזמנו שלושה נתחי פורטר-האוס במשקל 3 ק"ג: אחד מנברסקה, אחד מאיטליה (ביסטקה א-לה פיורנטינה, מבקר קיאנינה מסורתי מאזור פירנצה) ואחד מלטביה – לא כי ידענו משהו על הבשר הלטבי, פשוט כי הנתח שראינו במקרר נראה טוב במיוחד.

צילום: שחר פרנהיימר

אחרי 20 דקות התחיל המצעד. אט אט הגיעו אל השולחן הנתחים מפורקים מהעצם שנחה במרכז הקרש. מכיוון שהאיטלקים מגישים את נתחי הפורטר-האוס שלהם מדממים, שלחנו אותם אחרי כמה דקות לצריבה נוספת, אבל הביסים הראשונים היו מופלאים – גם בעדינות וברכות הבשר, אבל בעיקר מהטעם הרב והעשיר, שהעיד על מקצוענות מושלמת וידע רב בתהליך היישון שלו. את החיוכים שעלו על פנינו כשאכלנו את הבשר היה קשה לעצור, כמו גם את הדחף העז להכניס לפה עוד ביס, ועוד ביס, גם שכבר לא יכולנו יותר. המוח אמר לא, אבל החך לא שיחרר.

אם אנחנו צריכים לדרג את הנתחים, אז הנתח האיטלקי וזה מנברסקה ניצחו בגדול את הלטבי, שלעומתם היה מעט חיוור. כדי לסבר את האוזן והחך, השניים האחרים היו באמת לא מהעולם הזה. סיימנו עם שני קינוחים (ללא גלוטן!), שהיו משובחים גם כן ושילמנו את החשבון (120 יורו בלבד לאדם).

צילום: שחר פרנהיימר

מסוחררים ומדושנים דרדרנו את עצמנו אל הרכב שלקח אותנו בחזרה לנאפולי. כשנכנסנו אל הסמטאות שלה משהו בה היה נראה פתאום שונה. העיר שעד אותו לילה היתה עבורנו עיר של פיצות בלבד, הפתיעה אותנו שוב. גילינו בה את הבשר הכי טוב שאכלנו מימינו.

________________________

שחר פרנהיימר הוא בעל הבלוג Fork & Life על אוכל בעולם והאנשים שמאחוריו

שחר פרנהיימר

הכותב הוא היוצר של Fork&Life: בלוג על אוכל וטיולים בעולם ובית ליצירת תוכן קולינרי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ