החווה והצלחת: שלוש תחנות בעמק יזרעאל - מסעדות מומלצות - הארץ

החווה והצלחת: שלוש תחנות בעמק יזרעאל

מחלפי כביש 6 החדש בצפון אולי יביאו אתכם במהרה אל החרמון, אבל מאיימים לדלג על עמק יזרעאל. הנה שלוש וחצי סיבות להגיע אליו במיוחד

רותם מימון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הסל של קטופותי
רותם מימון

הדרך מצומת אלונים לכיוון למושב בית לחם הגלילית היתה ירוקה מתמיד. אחרי שעברנו את שלל פיתוחי כביש 6, הצמתים והמחלפים החדשים שמאיימים לדלג על האזור, נפל לנו האסימון, עם כזה יופי - אנחנו לא מתכוונים לדלג על העמק לעולם. הגשמים האחרונים עדיין ניכרו בכל עבר -  ירוק מלוא העין, שלוליות ולא מעט דרכים בוציות. נדמה שגבעות האלונים והאלות יפות השנה יותר מתמיד. ינואר רק החל, קור שמקפיא גם את החסונים שבכלבים מכה בחוץ, אבל ירוק שאפשר להשתגע. למרות שיום עמוס עוד לפנינו, לא יכולנו להתאפק ועשינו סיבוב בבית לחם הגלילית, אחד מהמושבים היפים בארץ. לא ברור איזה חורף היה כאן לפני מאה שנה, אבל אין ספק שמהחורף הנוכחי הטמפלרים היו נהנים. בכלל, בקלות ניתן היה להחליף את השמות על השלטים ולחשוב לרגע שאנחנו נמצאים באיזו בועה אירופאית, רק שעה וקצת מתל אביב. אז מי פה הבועה?

את הבוקר אנחנו פותחים בחוות קטופותי שבפאתי המושב, מקום שכשמו כן הוא - חוות קטיף עצמי של ירקות ופירות. במחשבה שנייה, לקרוא לזה חווה זה יהיה אולי אנדרסטייטמנט, מדובר בשדות נרחבים המשתנים מדי עונה על פי הגידולים אותם לוח השנה מאשר. בסופי שבוע עמוס פה מאוד, בתחילת השבוע ריק ממש. החווה לרשותנו ואין כמו לפצוח בשיחה עם רמי, בעל המקום, שמגיש קפה מהביל ומזמין אל הסככה כדי להסתתר לרגע מהרוח המכה בגבעה. "המקום הוא לפני שבע שנים ופועל כל השנה כשהקטיף משתנה עם העונות. בקיץ יש לנו פטל ואוסנה, גויאבה תותית, שיזף ושזיף סיני. עוד מעט נתחיל לקטוף תותים וכבר עכשיו יש הדרים וחלקת הירקות היא לב העניין. עכשיו בחורף יש אפונה שהיא הדבר הכי טעים שיש. הרעיון הוא שבכל פעם שתבוא תמצא פה דברים אחרים. כל משפחה מקבלת סלסלה, קוטפת ולוקחת הביתה".

בשנים האחרונות צצו ברחבי הארץ לא מעט מקומות חקלאיים שהבינו שאין על מי להישען אלא רק על עצמם ועל הידע החקלאי שצברו במהלך השנים, והחלו עם קטיף עצמי על מנת להנחיל לאורחים, בעיקר מן העיר - אבל לא רק, את העובדה שירקות אינם גדלים בסופר. נכנסים, נוטלים סלסלה ומתחילים לעבור בין הערוגות - לקטוף עלים ירוקים ששתו גשם ומים לרוב, כרובית ענקית, חסה מבהיקה מרוב רעננות, גזרים צבעוניים, עשבים לתה, פירות יער ומה לא. 

חוות קטופותי בעמק יזרעאל

איך התחיל כל עניין הקטיף העצמי? "זה התחיל כאילוץ. אנחנו עבדנו מאז 1980 בחקלאות ומשהו כמו שלושים שנה היינו מייצרים ירקות לזרעים, למשל לוקחים אבקה מעגבנייה מזן אחד וליצור ממנו זן חדש. ברגע שחברות הזרעים החליטו להעביר את עסקיהן לאפריקה, המון מגדלים נפלו. בשנת 2011 נשארנו בלי פרנסה. מישהו המליץ לנו לגדל פטל ואוסנה ולמכור. אמרו לי, "אתה גר בבית לחם, למה לא תעשה תיירות?" הזמנתי את השתילים של פטל ואוסנה אבל הם רק שלושה חודשים, אז הזמנתי שתילים וזרעים לכל השנה, שתלתי ולמדנו מה אנשים אוהבים - התחלנו בבמיה ולוביה, כי זה מה שאהבנו אבל אף אחד לא רצה. ככה הגענו למה שיש היום. לפני שנתיים התחלנו עם פופקורן מתירס מיוחד שגדל פה בקיץ. למדנו מה הקהל מבקש". בחווה פגשנו את עידן ליפשיץ, שף מסעדת בלה בבית שערים שעוד נפגוש בתחנה השלישית היום. ליפשיץ מילא מלוא הטנא ירקות, מהם יתקין בסוף היום ארוחה שלמה. מחיר כניסה: 45 שקל לאדם, סל ירקות - 25 שקל.

התחנה הבאה מרוחקת רק כמה עשרות מטרים מחוות קטופותי ואף היא בשדות מושב בית לחם הגלילית. במקרה הנוכחי מדובר במקום שצבר מאחוריו קילומטרז' ארוך - "חוות דרך התבלינים". החלל הגדול בעל הקירות השקופים שמשקיף על מורדות הגבעות המוריקות הפך ברבות השנים לביתם של לא מעט בריאתונים, כמו גם בשלנים שמצאו שם את אחת מחנויות הטבע והתבלינים הגדולות והטובות בארץ. ושוב, לקרוא לזה חנות תבלינים קצת מוציא את העוקץ מכל מה שקורה כאן.

כמו במקרה של קטופותי, גם חוות דרך התבלינים, אם אפשר לומר, נולדה מתוך משבר בתנועת המושבים שאירע בשלהי שנות ה-80 והצריך את החקלאים לקום על חייהם ולהמציא את עצמם מחדש. מאחורי המקום עומד אבי ציטרשפילר, דור שני של יצרני תבלינים כאן בעמק יזרעאל, שבעצמו מכשיר כעת את העברת השרביט לדור הבא. ציטרשפילר, חקלאי מבטן ומלידה הוא ממגדלי הפפריקה והזעתר הגדולים בארץ, ואפשר לראות את האהבה אל השניים באה לידי ביטוי פה בכל שולחן ופינה בהיכל התבלינים שלו שנפתח לפני 17 שנה. מעבר לכל אלה הוא נטורופת שפרסם לא מעט ספרים אודות סגולותיהם של התבלינים ועל כן חשוב לו, יותר מהכל, המפגש עם האנשים שמגיעים אל החווה, מתייעצים עמו ושואלים לא רק כיצד לשדרג את תפוח האדמה בתנור, אלא גם על צינון וקירור או דיאטה שלא הצליחה. "אני חקלאי מארח כבר 17 שנה", אומר ציטרשפילר שמבחינתו המקום הוא "מחסן רעיונות אינסופי לשימוש בתבלינים וצמחי מרפא ומה שחשוב לי זה לפגוש ולגעת באנשים". בקיצור, שילוב של מרכז מבקרים, חנות עצומה וכאמור מפגש עם ציטרשפילר שמשתף בסיפורו כיצד הפך לאחד מאנשי התבלינים הבולטים בארץ.

התבלינים של חוות התבלינים.

ציטרשפילר, כמו לא מעט אנשי אוכל, תיירות וחקלאות בעמק יזרעאל מודאג מאוד מההשפעה העתידית של כביש 6 החדש שמדלג על האזור- "אין ספק שהמרכז והצפון התקרבו", הם אומרים, "אבל מקומות כמו יקנעם, צומת אלונים ושלל הנקודות הקולינריות שמסביב - הפכו למיותמות, שלא לומר מיותרות". בשביל להגיע לחרמון כבר לא יעצרו בצומת אלונים או ביקנעם. "אתה נוסע באיטליה בכבישים מהירים ועובר מחלף ועוד מחלף ומפספס יהלומים בדרך, בסופו של דבר יש יעד - החרמון או המפלים וכביש 6 מדלג עלינו והפך אותנו למיותרים. עכשיו מה שצריך לעשות זה לבנות את האזור כנקודת יעד, הצעת ערך למי שכן מגיע".

פפריקה בדרך התבלינים

על כן, המוח היזרעאלי לא מפסיק לנפק סיבות להגיע אליו. ציטרשפילר השיק רק לאחרונה בראנץ' חדש בימי שישי (65 שקלים לסועד בארוחה בסגנון מזנון פתוח). הארוחה הזו היא פרי שיתוף פעולה בין "חוות התבלינים" לקייטרינג "יזרעאל". "עסקים קטנים שהם נישות חייבים להוביל את עצמם למקום של בולטות, לא מיוהרה אלא ממקום אחר. להבליט את היתרון שלנו החוצה". מעבר לכך בימים אתה נפתח פה פסטיבל טעמים בעמקים שציטרשפילר, קטופותי ומסעדת בלה לוקחים בו חלק.

סלטים במסעדת בלה

התחנה השלישית מסכמת את שלל הטעימות לכדי ארוחה אחת גדולה וזאת מסעדת בלה. מסעדת בלה נפתחה במושב בית שערים שבעמק יזרעאל, בדצמבר 2011 על ידי ליאור גולן ועידן ליפשיץ. שני ילידי העמק שהפכו לחברים כבר בגיל הילדות. גולן מקיבוץ דליה ושף המסעדה, ליפשיץ, ממושב היוגב. הרעיון הראשוני שלהם היה לנפץ את המוסכמה הגורסת שאוכל טוב באמת, אין מחוץ לתל אביב. שניהם, עברו מסלול לא קצר במסעדות תל אביביות והחליטו לחזור הביתה. ליפשיץ, יוצא מסעדת טוטו, הביא את יכולותיו ובלא מעט עבודה קשה שכללה גם חינוך מחדש של אנשי העמק, הפכו אותה למסעדה שנמצאת גבוה במפת הקולינריה בארץ. ממסעדה קטנה בעמק התפתחו השניים למסעדה תאילנדית בשם "צ'אנג בה" בחיפה ובעוד חודשיים יפתחו שלוחה שלה ביקנעם. כן דווקא ביקנעם כהבעת אמון באזור ובתושביו. מעבר לכך פתחו השניים לפני כשנה מסעדה במקסיקו ובה לא מעט אלמנטים ים תיכוניים מוכרים ממסעדת האם - בלה. "בסך הכל בשתי המסעדות יש לנו כ-80 עובדים, זה חתיכת מפעל גדול, בטח בקנה מידה של הצפון". אז מתי אתם עולים צפונה?

ממסעדת טוטו לעמק יזזרעאל. המנות של השף עידן ליפשיץ במסעדת בלה

פסטיבל טעמים בעמקים ייפתח הערב באירוע בקיבות יפעת. כל הפרטים כאן

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ