שגיא כהן

כמה נפלא זה יכול היה להיות אם יורם ברונובסקי עדיין היה בין החיים והיה לו בלוג? ברונובסקי אהב את ליסבון. אהב אותה משום שהיתה עירו של פרננדו פסואָה (Pessoa), ומשום שלברונובסקי היתה מתת יקרת ערך: הוא היה מסוגל לראות מקומות לא כפי שהם, אלא כפי שראו אותם משוררים. לפני כל נסיעה לליסבון, כדי לחזק את ליבי, אני נוהג לקרוא את רשימותיו של ברונובסקי. וכמו כל תרופה, בהתחלה זה עבד. מאז, קשה לי לא לשים לב שבקפה "ברסיליירו", הקפה האהוב על פסואה, מגישים קפה גרגירי ועוגות משומנות, שבמסעדת "מרטיניו דה ארקדה", בה נהג לסעוד את ליבו, מגישים תפריט תיירים נחות, ושהמלנכוליה המפורסמת של העיר — "היש עצבות כעצבותן של אימפריות שקרסו" כתב ברונובסקי — היא לא יותר מאשר עיר מתפוררת שמתגעגעת פחות לגדולת עברה ויותר לשני סיידים שיודעים לעבוד.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ