בעסקית הצהריים מתגלה שאונמי היא בעצם מסעדה בינונית

בחסות האפילה, הווליום הגבוה והאלכוהול, נוצרה למסעדת אונמי תדמית של יפנית איכותית ויוקרתית. ביקור בשעות היום מוכיח את ההפך בדיוק

עומר שוברט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עומר שוברט

ארוחת צהריים באונמי היא כמו מסיבה שלפתע דלקו בה האורות, המוזיקה כבתה והשפעת האלכוהול התפוגגה. אתה מגלה שהתאורה לא עושה חסד למקום, כמו גם לבחורה שהסתכלת עליה כל הערב. כלומר, שנקלעת למסעדה יפנית בינונית. בינונית מינוס אפילו. ולא שקשה מדי להיקלע כאן למסעדה יפנית בינונית. ישראל היא מעצמה בז׳אנר - אבל באונמי הצליחו לאורך השנים להסוות את העניין, לפחות בערבים. בחסות האפילה, הווליום הגבוה והאלכוהול, נוצרה תדמית של יפנית איכותית ויוקרתית. אלא שבצהריים מקבלים גרסת אנפלאגד: בלי מוזיקה, אלכוהול ומשחקי תאורה, אפילו בלי הגונג. ומגלים שכל העסק די חורק. מהשירות דרך הכתמים על הצלחות ועד החשבון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ