מה צריך לעשות כדי שהמסעדה הירושלמית "אנה" לא תהיה קסם בר חלוף

"אנה" הירושלמית היא מסעדה איטלקית־ישראלית נהדרת וגם פרויקט חברתי. זה נשמע כמו מתכון נפלא, אבל כדי שהוא לא יתקלקל במהירות נדרש שינוי קל בתוכניות של בעלי המסעדה

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

עשרים וחמישה שקל לגריסיני? 25 שקל לגריסיני? ורק בשביל שלא יהיו אי הבנות: 25 שקל לגריסיני? נפלתם על הראש? מסעדת "אנה" בירושלים היא מסעדה פנטסטית, יותר מזה: זו מסעדה שמסכמת בתפריט מהודק של אוכל איטלקי־ישראלי נהדר כמעט את כל ההתפתחויות החיוביות שחלו בקולינריה שלנו בשנים האחרונות. היא לא רק פלא קטן: היא מין אור של תקווה בעצם ימי השופוני והבולמוס המדכדכים. אז למה, למה ההתעקשות הכפייתית הזו שדבר ראשון שכשבנאדם נכנס למסעדה יעלה לו הדם לראש? ומילא הדם לראש: צלילים צורמים של אזהרה בוקעים מהגריסיני האלה. ומי אמר לי? ה-25 שקל. אני מוכן להסתכן עכשיו: אין בישראל ולו שף אחד שרוצה לגבות מלקוחותיו 25 שקל לגריסיני. כל שף ראוי לשמו היה רוצה להניח על השולחן גריסיני כברכת שלום. מצד שני, אין מסעדן ישראלי שהמחשבה על ברכת שלום בדמות פחמימות חינם אינה גורמת לו להתעורר בלילה בצרחות אימה. וזה בדיוק העניין: יש ב"אנה" מתח, שכרגע הוא מוכל אבל ספק אם יוכל לאורך זמן, בין הצד הקולינרי, המופתי, לצד המסעדתי, של 36 שקל לפוקאצ'ה (לבזבזנים שביניכם). ואף מסעדה ישראלית, עד עצם היום הזה, לא שרדה מתח שכזה. וזה יהיה כל כך חבל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ