ארוחת "אכול כפי יכולתך" ששווה טיפוס למרומי הכרמל

השמועה אודות מסעדה ביתית בהר הכרמל עם מצעד מנות שאינו נגמר ואפשרות לריפיל חופשי שלחה את עומר שוברט לבדוק את העסקית של "הבית בעין חוד". בין טחינה אדירה לסינייה נשגבת, עלתה התהייה: האם כמות מחפה על איכות?

עומר שוברט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עומר שוברט

השלט הקטן שנתלה ב״הבית בעין חוד״ מקפל בתוכו את הסיפור כולו: ״בביתנו, תפאדל, איכלו ושבעו ככל שתרצו. אין אנו אורזים את השאריות! עמכם הסליחה״. במקומות המציעים ארוחות בסגנון ״אכול כפי יכולתך״ לא נדרש שלט מסוג זה. זהו כלל בסיסי: אין אורזים בבופה. ובכל זאת, בבית משפחת אלהיג’א בעין חוד נדרשו לשלט. אפשר כמובן לייחס את הצבתו של השלט לישראליות מצויה. אבל אפשר גם לתת קצת יותר קרדיט לסועדים, ולהצביע על מקור בלבול אחר: ״הבית בעין חוד״ לא אמורה להיות מסעדה בסגנון ״אכול כפי יכולתך״, עם גודש כזה של מנות, המוצעות ללא הגבלה. זו מסעדה שמשאירה אותך עם תחושה שהכמות האפילה על האיכות. וזה חבל, כי בין עשרות הצלחות והכמויות האינסופיות, הסתתרו כמה מנות וטעמים יוצאי דופן. כאלה ששווה לטפס עבורן את ההר ומפעילות אוטומטית את אינסטינקט האריזה. 

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ