חמודה, תמשיכי לחלום על קליפורניה

"ההמבורגר הכי טוב בתל אביב" אכזב והמנות קטנות מדי: עם שאיפות להיות מסעדת עילית קליפורנית פורצת דרך, "סנטה רוזה" מתאמצת מדי ומה שיוצא בסוף זה מקום חמוד ולא יותר מזה. אז למה יצאנו בסוף עם חיוך?

עומר שוברט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עומר שוברט

סנטה רוזה היא מסעדה חמודה שכנראה לא תאהב את הכינוי הזה. בעיקר כי נדמה שמאוד מתאמצים שם לכוון למשהו קצת יותר מחמוד. מטבח קליפורני עילי, פארם טו טייבל, פיוז׳ן ושאר מילים יפות מהחוף המערבי. העניין הוא שאם יש משהו שמאפיין את החוף המערבי, ובמיוחד את צפון קליפורניה, זה הנונשלנט. אותה תחושת נינוחות, שמהווה חלק לא פחות חשוב מהדבר עצמו, וקצת נעדרת מהמקום. במקום ללכת בעקבות ההשראה, לחייך ולהירגע, נדמה שמתעקשים להתחכם ולהזיע שלא לצורך. ולמרות כל אלה, סנטה רוזה היא מסעדה חיובית שגורמת לך לרצות בהצלחתה. ולו בשל התעוזה לפתוח בית אוכל יומרני כל כך במרכז המסחרי המנומנם של נאות אפקה. מקום בו אין מנוס אלא לחפות את הכניסה בזכוכית מולבנת כדי להשכיח את הבחוץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ