מי מפחד מלביבות בטטה: אורנה ואלה חוגגות 25 שנה

ביקור במסעדה הוותיקה "אורנה ואלה" מזכיר לנו מדוע הפכה למיתולוגיה ובכל זאת לא ביקרנו בה זמן רב, וגם מספק כמה סיבות טובות לשוב אליה בקרוב

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

מה זה אומר שהמסעדה שהיתה המקום המסעיר של ימי בגרותך הפכה ל"קפה בתיה"? מסעדת "אורנה ואלה" – המיתולוגית, בטח שהמיתולוגית – חוגגת השנה 25 שנים. זו כבר לא מסעדה: זה אתר מורשת. וכמו כל אתר מורשת, היא מוצאת עצמה מתנהלת בזהירות בין שימוש לשימור. התוצאה היא שבשעת ערב מוקדמת "אורנה ואלה" מצטיירת פחות כמסעדה ויותר כאתר נוסטלגיה: מסוג המקומות שצריך לבקר בהם פעמיים בחיים, פעם כילד עם ההורים, ופעם כהורה עם הילדים. וכך, אנשים שלפני רבע מאה הביאו אותם לכאן כילדים, מביאים לכאן עכשיו את ילדיהם. המקרים מעוררי החיוך הם הסבא שמביא את הבת – שאף פעם לא הבינה מה הוא מוצא במקום הזה ושמתעבת בטטות – עם הנכדים. ובעניין הזה, כל שאפשר להעיר הוא שאכן, שנאת בטטות היא מורשת חשובה מכדי להותיר אותה ליד המקרה. ובכל זאת, הנוכחות המורגשת של ילדים במסעדה הזו צריכה להיות לקח חשוב: לעולם אל תלכו למסעדה שלא הייתם מוכנים לקחת אליה את הילדים שלכם. אם בכל מסעדה בארץ אנשים היו מרגישים בטוחים להאכיל את הילדים שלהם כמו ב"אורנה ואלה", לא מעט מהיומרות המזיקות שלנו בוודאי היו נעלמות מעצמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ