"פלורנטין האוס" מביאה ממטבח הרחוב האסיאתי מרכיב חשוב: אוכל צריך להיות כיף

בין כל קלישאות "אוכל הרחוב האסיאתי" שסביבה, "פלורנטין האוס" מצליחה להציע אוכל אסיאתי כהלכתו, מהסוג שהיה מסוגל להוציא חיוך אפילו מסגפן הודי באמצע פולחן שיווה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

בתקופה האחרונה יש חידוש מרתק בשיח המסעדות שלנו. הודעות לעיתונות שוב אינן עוסקות בפתיחת מסעדות, אלא בפתיחתן העתידית. "בעוד חצי שנה תיפתח..."; "כך (המיתולוגי) וכך (הלוהט) חברו ומחפשים מקום"... עוד ביטוי, מן הסתם, לנטייה הכללית שלנו כרגע לא לעסוק במציאות אלא בכל מה שמאפשר בריחה ממנה. כנוהג שבעולם, השיח החדש הזה (נקרא לו "עתידות") הביא עמו את הקלישאות המיוחדות לו. הבולטת שבהן, כמובן, היא: "חומרי גלם משובחים בתמחור שפוי", שזו, בעצם, דרך לומר שהמסעדה הולכת להיות יקרה פחד. חומרי גלם משובחים עולים הון תועפות, הוסיפו את עלות החזקת המסעדה, הרווחים ליזמים, המשכורת לשף (והריטיינר ליחצן, שמשולם בז'אנר העתידות עוד הרבה לפני שמרוויחים), והשפיות מכתיבה סכום סופי מסמר שיער. שנייה לה במצעד קלישאות העתידות היא "אנחנו עושים מטבח רחוב אסיאתי". מן הסתם, מטבח שישלב בין כל הטוב של ההיגיינה של דלהי להקפדה האסתטית של מנילה. הנקודה פה מובנת מאליה: מטבח רחוב עושים ברחוב, לכם יש מסעדה (נכון יותר: תהיה לכם מסעדה). ובמסעדה מגישים אוכל של מסעדה. כלומר, אוכל שאולי שאב השראה מהרחוב, אבל לוטש בעזרת הדמיון והיכולות של השף עד שהפך לאוכל מסעדה כהלכתו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ