חסר לכם שלא תצהלו ותעלצו במסעדה הזאת
"דלידה" ממחישה שלפעמים אוכל הוא כמו סקס: אם צריך אלכוהול כדי לצלוח אותו, אולי עדיף לוותר מראש
בתל אביב, כידוע, לא הולכים אלא "עושים הליכה"; לא רצים אלא "עושים ריצה". כנראה שבמיוחד עבור קהל העושים נוצר ז'אנר מובחן של מסעדות. כאלה שהן לא מקומות שמחים אלא מקומות שבהם עושים שמח. עד כמה עושים שמח? עד כדי כך שבכל פעם שהמלצרית ב"דלידה" ניגשה לשולחן בצהלה רועמת פחדתי שהיא הולכת לתקוע מרפק מצהיל בצלעותי, כדי לבדוק שאני משומח כדבעי.