שגיא כהן
שגיא כהן

תהיתם פעם איזה טעם יש לאגו? מסתבר שטעמו כטעם גרעין לימון שנמחץ בטעות בין השיניים, מתובל במעט שמן כמהין. את הלקח הזה לימדה מסעדת "קואנדו פאשה" החיפאית. "קואנדו פאשה", ואוי אם תשכחו, היא מסעדת שף. איך יודעים? כי בעשר הדקות הראשונות במסעדה הצוות חזר על כך לפחות תריסר פעמים. כידוע, ספק אם יש בקולינריה הישראלית ביטוי ממורטט יותר ממסעדת שף. ולכן כדאי אולי לשוב ולהבהיר: מסעדת שף היא לא מקום שבו אדם המתכנה שף רוקד עם ברבוניות: אלא מקום שבו שף, כבעל ידע קולינרי מקיף ומחויבות מוחלטת לגסטרונומיה, אחראי על כל היבט מקצועי של המסעדה. וכך, כשאתה נכנס למסעדה, שמקפידה לכנות עצמה תכופות כל כך מסעדת שף, וסוף סוף אתה זוכה לפגוש את השף, קצת מפתיע לשמוע אותו מתאר את ביסק הסרטנים שלו כביסק בסגנון Pogalia (אפשר רק לנחש שהוא התכוון ללְיָה שבאיטליה). ואז, כשאתה מתאכזב שרוב מנות התפריט חסרות, השף מניח את דעתך: "אין את התפריט, אבל יש אותי". ובראש חולף שוב ההרהור: אח, אם רק אפשר היה לאכול אגואים של שפים, לא היה רעב בעולם. אם כי, כפי שהתברר בהמשך, ייתכן שזה היה קצת מר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ