ב"אברטו" בגדרה הטעמים הולכים מכות בצלחת

ב"אברטו", איטלקית חדשה בגדרה, העיצוב יפה ומאופק ביסודו, אבל המנות בדיוק להיפך. זאת אומרת, בכל אחת מהן יש המוני טעמים שנאבקים זה בזה, ומפסידים

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

יש משהו סהרורי במסעדת עלית איטלקית שנמצאת בתוך מלון שנקרא "ליר" במרחק לחיצת גרמושקה ממוזיאון הביל"ויים בגדרה. המלון עצמו עדיין לא גמור – חלק מאופנה עכשווית שכנראה מצפה ממבקרים במסעדות מלון חדשות להגיע עם קסדת מגן צהובה – מה שרק תורם לאווירה של סרט גותי. מחנים את האוטו במגרש החנייה הבוצי והחשוך ממול, מוצאים איכשהו את הכניסה, מקיפים את המלון הנבנה על שביל מרוצף שחור, ואז, מתוך האפלה, מגיח גן בוגר יפהפה שמואר באורות המסעדה. ולפתע, אתה בעולם אחר. עיצובה של "אברטו" (Aberto) מאופק ומביא בחשבון את הגן המרהיב שמסביב. מהתקרה משתלשל יער מנורות בעיצובים שונים, הצבעים בהירים והעין נמשכת לשני מוקדים: מטבח פתוח שמשקיף על החדר בחלק הרחוק מהכניסה, ובר גדול שנמצא פחות או יותר במרכז החלל. החדר רחב ידיים, המרחקים בין השולחנות נדיבים והאקוסטיקה מצוינת. לרגע מתעוררת תחושה של אלגנטיות מעוררת ציפיות. ואז אתה רואה את זה. בשני צדי החדר מוקמו מסכי ענק שמקרינים שקופיות טבע קיטשיות. יערות בשלג, ציפורים נודדות ושאר פלאי קניונים. ואי אפשר שלא לתהות: למה? מה החרדה הזאת מפני רגע בלי מסכים? החלונות הענקיים משקיפים אל הגינה, במטבח מתרחשת ההמולה הטבעית, סביב הבר יושבים אנשים: והציפייה של מי שדחף לשם את המסכים היא שלאנשים תחסר שקופית של יער מושלג? וכמו שזה קורה לעתים קרובות: העיצוב היה הקדמה לאוכל.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ