שגיא כהן
שגיא כהן

ההמבורגרים ב"סוסו אנד סאנס" מצוינים. אבל גם אם הם היו ההמבורגרים הטובים בתולדות שבעת היקומים, זה עדיין לא היה מספיק כדי להסביר את התופעה. כי ב"סוסו אנד סאנס" אנשים עומדים בתור בשביל המבורגר. לפעמים אפילו 40 דקות. והם מבסוטים. אנשים, אשכרה, נהנים לעמוד בתור. מחליפים טיפים לתוספות, משתפים בשעות שבהן יש פחות תור, מספרים מאיפה הם הגיעו, את מי הם פגשו, סתם מפלרטטים, ובעיקר: מצלמים. והם יכולים לעשות את כל אלה, כי כבר במבט ראשון ברור שב"סוסו אנד סאנס" יש לפחות דבר אחד שנדיר מאוד במסעדות שלנו: אור. אתה רואה עם מי אתה מדבר, ואתה רואה, בדיוק, מה אתה אוכל. ועם כל הכבוד, כל התור הזה וכל הפעילות המוארת הזו לא יכולים להיות מוסברים רק בהמבורגרים מצוינים, או להיפטר כסתם עוד היסטריית המונים. "סוסו אנד סאנס", ככל הנראה, הצליחה לענות על צורך בסיסי מאוד (ואולי יותר מאחד) בסצינת האוכל שלנו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ