זוזוברה היא לא מסעדה, אלא מפעל הזנה משוכלל

כבר 15 שנה שבשעות הצהריים יש תור ארוך בכניסה לזוזוברה בהרצליה. עומר שוברט המתין יפה וניסה לפענח את סוד ההצלחה של מכונת המנות המשומנת

עומר שוברט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עומר שוברט

לאנשים שעובדים בהרצליה פיתוח יש שני נושאי שיחה בלתי מתכלים: המחסור באפשרויות קולינריות ראויות ומצב התור בזוזוברה. אתה עומד בתור הזה מוקף באנשים שנשלחו ככוח חלוץ לחזית הנודלס ומעבירים תזמונים לחבריהם הממתינים דרוכים בעורף האופן ספייס. המארחת בבגדי החאקי שעמדה בכניסה לזוזוברה אמרה ש״זה ייקח רק 20 דקות״. בעצם, התואר מארחת הוא שנמוך די רציני לתפקיד הזה. הלבוש הצבאי משהו עוזר להגדירו טוב יותר: סוג של רס״רית מחויכת. מסבירים לי ש״רק 20 דקות״ זה זמן ממש סביר לתור הזה, שמשתרך כאן בשעות הצהריים, באורכים משתנים, יותר מ-15 שנה.  ״20 דקות בערך, לעמוד?״. בטח לעמוד. מה זה 20 דקות. כשזמן ההמתנה יאמיר ל-30-40 דקות, וזה קורה די מהר, זה יהיה פחות מובן מאליו. חבורת ההייטקיסטים המעומלנים נאלצה לסגת בבושת פנים. אני חושד שהם נעו לעבר הסושי הכשר. פותחים בקרוב זוזוברה בתל אביב, זמן טוב לנסות לברר מה מחכה בסוף התור  של הסניף הראשון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ