שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אם מסעדה נקראת אמאמה, היא פשוט, ובאמת, רק אה-מה-מה

מסך ענק שמקרין לפרקים את המלה Ben Zona, די־ג'יי שמנגן מוזיקת מעליות, ניחוח קל של שמן שרוף, ומנות שמכוסות בזלזלי אפונה ומזלזלות בחוש הטעם. פלא שקוראים למסעדה "אמאמה"?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אמה מה? "אמאמה" היא מההגונות שבמסעדותינו: כבר משנינותה המתפרצת של ההתחכמות השמית הזאת די ברור למה לצפות. ו"אמאמה" לא מאכזבת. להיפך. למעשה, מדובר במסעדה הוליסטית: אין ולו חוש אחד שהיא כושלת מלאתגר. הראשון שהותקל היה חוש הראייה.

העיצוב ב"אמאמה" הוא מהסוג שמכין את המקום מראש לבית הקפה שייפתח כאן אחרי שהיפנית תיסגר, ולמסעדה האיטלקית שתחליף אותו. האלמנט המרכזי בדקורציה הזו הוא מסך גדול המורכב מ-88 מסכים קטנים (מי שמחפש במספר הזה משמעויות נסתרות עושה זאת על אחריותו בלבד) שתמונות וכתוביות מתחלפות עליו ומפעם לפעם הוא מאיית באנגלית מלבבת BEN ZONA. שזה מעליב פעמיים. קודם כל, כי הקללה הנאותה, כמו שכולם יודעים, היא "בן של אשה בזנות", ושנית, למי קראת בן זונה, יא מניאק?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ