"ק־פה האנוי" היא עוד מ־סעדה עם עודף יומרות

ממזוזת הענק שמזכירה דוב קוטב ממוסמר, דרך העיצוב שמעורר תחושה של אמצע שיפוץ, ועד התפריט הווייטנאמי שמתגלה כסלמון/שיפודי פרגית בטעמים – "ק־פה האנוי" היא עוד מסעדה של פרטנזיות (אם כי הפעם כשרה). מזל שהמנות האחרונות השאירו טעם טוב

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

קשה להחליט מה היה חסר כאן יותר הקיץ: עוד מסעדה פסאודו־וייטנאמית או עוד מסעדה שמחלקת את שמה להברות קצרות. "ק־פה האנוי" פתרה את הבעיה: גם וגם. אבל לא בלי תוספת: היא הגרסה הכשרה. ושאלוהים יעזור לכם אם תנסו להתעלם מזה. האלמנט מנקר העין ביותר בעיצובה של "ק־פה האנוי" הוא המזוזה. ענקית, לבנה. במבט ראשון זה נראה כאילו הם מיסמרו דוב קוטב למשקוף. בפרופורציות, המזוזה הזו הזכירה קצת את תליוני הח"י שמופיעים על חזות בטיסה מפריז לתל אביב רגע אחרי שהקברניט מודיע שהדלתות נסגרו. ומן הסתם, מקורה באותו סנטימנט. אם המזוזה עוררה השתאות, שאר העיצוב עורר פליאה: מי מוציא כאלה סכומי כסף רק כדי לגרום למקום להיראות כמו באמצע שיפוץ? בחלל המבולבל להפליא בולטים פיגומי חזרן לצד עמודי בטון חשוף, שיחד נותנים תחושה של תמ"א 38, רגע אחרי שהקבלן נמלט. להשלמת התמונה יש על הרצפה אפילו משהו שנראה כמו שקי מלט. וכמובן, מה ששום שיפוץ אינו שלם בלעדיו: נזילת מים. אלא שנזילת המים – "המים נוזלים מהמזגן", הודיע מי שהעביר אותנו שולחן, רק כדי להושיב תחת אותו מפל זוג אחר שחשב שלהירטב זה חלק מהחוויה – היתה, בעצם, הפוגה מבורכת. ראשית, היה בה רענון אחרי ההמתנה על המדרכה הלוהטת (שם נמצא דלפק קבלת הפנים), ושנית, לכל הפחות עד הקינוח, המים היו הדבר הכי מוצלח שטעמנו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ