הטוב, הרע והסושי התוניסאי: כך אכלנו ב-2018

הרבה מסעדות נאלצו לכבות את האור השנה, אבל לא מעט נפתחו. איפה זה משאיר אותנו?

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שגיא כהן

יש אומות, פרימיטיביות, שיוצאות למסעדה כדי לאכול, ויש אומות, פרוגרסיביות (אנחנו), שיוצאות למסעדה כדי לחשב את הרווחים של המסעדן. השנה, משום מה, ככל שהאוכל היה מוצלח יותר, כך הוא נתקע לנו יותר בגרון. אנשים שלא מסוגלים להבדיל בין קונפי לקומפוט ידעו לשנן את אחוזי הרווח השולי של מסעדנים על כל בטטה. כן, בדיוק סוג האנשים שלא מבינים למה ציור צריך לעלות כל כך הרבה. או בגד של פראדה. בסוף, אחרי כל הריאליטי, וכל הדיבורים על אוכל, יצא היבבן הנהנתן: זה שלא נהנה אם הוא לא בוכה כמה עלה לו. ואז רץ לספר לחבר'ה, שיקנאו בו וירחמו עליו סימולטנית. אז מהבחינה הזו דווקא היתה שנה בהחלט מוצלחת: גם היה ממה ליהנות, וגם היה על מה לבכות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ