החגיגה של בבט: בסך הכל ופל, אבל הכי טוב שיש

עם התמחות בדבר אחד בלבד, הוופל, החגיגה של בבט לא משחקת לפי הכללים - לא בתמחור הזול (36 שקלים לארוחת צהריים), לא במיקום הנחבא ולא בוופל המושלם

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

היא לא ראתה את הסרט, אבל התחילה לחיות אותו בעצמה. ״החגיגה של בבט״, סרט מ-1987 על שפית משגשגת שנאלצת לברוח מפריז. שם הסרט עשה לה משהו. מספיק כדי לתלות פוסטר גדול שלו במקום שפתחה ב-1991 בעמק רפאים בירושלים וקראה על שמו. כמה שנים אחר כך, מצאה זמן לצפות. אפילו פעמיים. לא היה מנוס. גילתה שמדובר בסרט ״איטי כזה של אינטליגנטים, קולנוע איכותי מה שנקרא״. היא תריץ עוד כמה שמות תואר עד שתגיע לעניין ותגיד שהסרט קצת משעמם. נילי מירון תמיד מגיעה לעניין. היא בלתי אמצעית, נטולת סינונים. טוטאלית. עם העובדים, אלה שמצליחים להחזיק מעמד, זה פחות מיטיב (שלט דרושים בצורת שרשרת קישוט של סוכה תלוי במקום דרך קבע). אבל לוופל הבלגי זה עושה פלאים. גם לשוקו, חם או קר. זה פועלה: ופל בלגי ושוקו. לא הרבה יותר מזה, ובעצם: כל כך הרבה יותר מזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ