מנסורה: המסעדה שמעוררת געגועים לצלחת עירומה

"מנסורה" היא מסעדה שבה יודעים לבשל ומעזים לבשל. אז למה בכל זאת קצת חשוך מדי?

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

"מנסורה" היא אחת מאותן מסעדות שמבהירות מדוע שפים צעירים זקוקים למסעדנים ותיקים. זו מסעדה שיש בה המון התלהבות, ולא מעט יכולת, אבל קצת פחות מדי שיקול דעת. למשל, בעיצוב. המקום חשוך מכדי להיות מסעדה, אבל לא מספיק חשוך כדי להיות מועדון. כואב הלב על השפים שטורחים להוציא מנות שאת כולן צריך להאיר עם סמארטפון לא כדי לראות את צבעוניותן, אלא כדי למצוא את הצלחת. דברים דומים אמורים ברעש: רועש מכדי להיות מסעדה, לא רועש מספיק... הקירות חשופים - בעיצוב תעשייתי שהיה אופנתי כש"עד העצם" המקורית נפתחה - והמוזיקה מנוגנת בעזוז. עם קירות חשופים, ובלי טיפת עץ או טקסטיל, האקוסטיקה אכזרית. זו לא הרגשה נעימה כשאחרי כל משפט של המלצרית צריך לצעוק: "מה?". שְבו פעם אחת כלקוחות: נסו לראות אם אתם מבחינים בצבעי המנות, נסו לנהל שיחה, ויש להניח שדברים ישתנו. זו בעיה שמאפיינת לא מעט מסעדות צעירות בתל אביב: התלהבות בשפע, שיקול דעת? כזית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ