שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הסטייק הכי יקר בארץ שווה את המחיר?

סטייק האנטרקוט המצוין של "מו ומו" הוא השריד היחיד למסעדה הטובה והנדיבה מפעם. זה בטח לא מצדיק מחיר של 306 שקל. כן, מה ששמעתם

שגיא כהן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן
  • שם המסעדה: מו ומו
  • כתובת: הרצל 177, רחובות, ישראל
  • טלפון: 08-9473073

"מו ומו" שברחובות היתה מסעדת בשר מצוינת. עם הזמן היא הפכה למוסד. חבל רק שבדרך להפוך למוסד היא שכחה להיות מסעדה. הגענו לשם בערב סופה סגרירי. נכנסנו ופנינו למארחת: "שלום". אין תגובה, המארחת היתה שקועה כל כולה במסך שלפניה. ניסינו שוב: "שלום". כנראה בדיוק באותו רגע היא עלתה שלב במשחק או משהו, כי כלום. ניסינו פעם שלישית. מאומה. הצטנפנו מבוישים ונוטפי מים בפינה. ופתאום, קרן אור: המארחת הרימה ראש. "סליחה, לא שמתי לב שאתם שם". מארחת, אורחים, איך תשים לב? הובלנו אחר כבוד אל שולחן מתנדנד ומלוכלך. ושם ישבנו וחיכינו. וחיכינו, וחיכינו עוד. אחרי שעברה רבע שעה – אני מזכיר: בליל סופה וסער – ניגשה סוף סוף מלצרית. "מה שלומכם?" "היה טוב כשהגענו. עכשיו, בגלל ההמתנה הארוכה, קצת פחות". התשובה שלה באותו רגע היתה סיכום נפלא לכל נועם ההליכות וחדוות האירוח של "מו ומו" העכשווית: "כן?" "כן מה?" שאלתי. "כן, מה אתם רוצים להזמין?" זעמה המלצרית. ביקשתי לדבר עם מנהלת המסעדה. היא הגיעה ואחרי ששמעה על הנחת ששבענו עד כאן הבטיחה: "מעכשיו אעשה כל מאמץ לשנות את החוויה שלכם". כלומר? כלום. היא אכן נענתה לבקשתנו וייצבה את השולחן (מתברר שיש לשולחן מתקן מייצב מתחתיו, אלא שלאף אחד במסעדה לא היה אכפת מספיק כדי לטפל בזה), היא נענתה גם לבקשתנו השנייה וניקתה את השולחן (מסתבר שאכן יש במסעדה סמרטוט, אבל אף אחד לא חשב שכדאי להעביר אותו על השולחן אחרי הסועדים הקודמים), ותו לא. אין מה להגיד: אין כמו שולחן יציב כדי לשנות מהקצה את הלך רוחו של אדם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ