ניסיתם כבר צביבלקוכן? ל"קישן" יש אחד מצוין

עם הצביבלקוכן, השניצל, הנקניקייה והקייזרשמרן שלה, "קישן" שבקיבוץ גבעת חיים איחוד היא מסעדת אמצע דרך נעימה, אפילו לא רעה. מה שנדרש עכשיו זה עוד מאמץ קטן

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

הנה תקציר אפשרי לתולדות הציונות: בשנות השישים והשבעים פאבים של קיבוצים שכנו ברפתות ישנות. היום הם שוכנים במרכזי קניות. ייצור, צריכה, בסוף איכשהו זה הרי תמיד נגמר בשניצל. ודבר אחד נוסף לא השתנה: המוזיקה. זה לא משנה אם מדובר בפאב של קיבוץ בשנות השבעים או ב"קישן" בן זמננו שבגבעת חיים איחוד, ברקע תמיד ישיר בוב מרלי. ויש משהו בבחירה המוזיקלית הזאת שמיטיב לרמז על טבעה של "קישן". זו מסעדה ששייכת לסוג הנדיר של מוסדות שבהם כבר בביקור הראשון יש לך משום מה התחושה שאכלת כאן לפני שנים. אולי הקירות מחופי העץ, אולי ההתמקדות הרצינית בבירה, אולי תפריט הנקניקיות והשניצל (והפירה), ואולי ההתנהלות הנעימה של "טוב שבאתם, תשתו משהו? רוצים לאכול?" נטולת הגינונים והמלאכותיות. עוד לפני שהספקנו להתארגן, כבר נחתו על השולחן בקבוק מים וסלסלת לחם. השירות היה ישיר, רהוט, יעיל ומחויך. כששאלנו את המלצר על איזו נקניקייה הוא ממליץ, הוא ענה. ולא את התשובות המקובלות: "איזו נקניקייה אתם אוהבים?" או "כל הנקניקיות שלנו מומלצות" או "איזו נקניקייה תיטיב לשקף את הזהות שבה בחרתם בערב זה – סליחה: בראשית ערב זה, שלא ישתמע שאני כופר בזכותכם להחליף זהות במהלך הערב – ותעצים אותה בלי להפוך אותה לאגו מניאקיות נרקיסיסטית?", אלא פשוט: "על זו". ואם אתם לא מבינים למה אני עושה עניין מדבר כל כך אלמנטרי, כנראה מזמן לא ניסיתם לנהל שיחת חולין עם המקריין את תפקיד "המלצר" במחזה הישראלי הפופולרי "מסעדה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ