לבקר ב"דיסקו טוקיו" זה קצת כמו לצפות ב"ווסטוורלד"

המנה הראשונה ב"דיסקו טוקיו" מכניסה מכת שוטו לחיך, במנה אחרת המליחות פוצעת, ועוד אחת נטרפת חיים על ידי רטבים. ככה זה כשמנסים להסתיר את דלות החומר מאחורי אלימות

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

מסעדת "דיסקו טוקיו" היא נינג'ה וורלד. אותה עלילה לפרטי פרטיה, רק עם תחפושות ואיפור פסאודו־יפניים. לאלה שלא רואים את הסדרה "ווסטוורלד", או לאלה שנשברו מול העונה השנייה המופרכת ביותר מאז העונה השנייה של "בלש אמיתי", "עולם הנינג'ה" בסדרת הטלוויזיה של HBO הוא פארק שעשועים בסגנון יפני שבו חוזרים בדיוק על אותם סיפורים, עם אותן דמויות, כמו בפארק השעשועים המקורי, ווסטוורלד. רק שכאן, במקום לירות בכולם, עורפים אותם. הסאבטקסט אמור להיות הרהור פילוסופי מעמיק על האופן שבו תעשיית השעשועים – מי היה מאמין? – ממחזרת. וזה משעמם ונפוח עוד יותר מאיך שזה נשמע. גם ב"דיסקו טוקיו", כמו ב"ווסטוורלד", ערכי ההפקה מושקעים והמשחק מוקפד, אבל העלילה – בתחומי תרבות אחרים היו אומרים התוכן – שדופה וממוחזרת. ובדיוק כמו ב"נינג'ה וורלד" – על מה שמחסירה דלות החומר, אמורה כנראה לחפות האלימות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ