ב"קפה נורדוי" הגיעו למסקנה שאפשר לוותר על האוכל

איך עושים שיירינג לשמונה ענבים ו־4 כפות נוזל? מה עושים כשהסכין עבה יותר מהבריוש שהוא אמור לחתוך? וכיצד מחלקים ננו־לוקוס לשתיים? ב"קפה נורדוי" מאמינים שפחות (כמות, איכות) זה יותר (כסף)

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

אתם מכירים את ההרגשה הזו שאתם מגיעים נלהבים למסעדה חדשה, ואז, אחרי האינטראקציה הראשונה עם התפריט והצוות, ובלי שום קטסטרופה, הדבר היחיד שאתם רוצים הוא להיות במקום אחר? ביטחו באינסטינקט. קומו ונוסו. "קפה נורדוי", המסעדה שממנה לא השכלתי להימלט, היא, קרוב לוודאי, המסקנה הלוגית של מה שקורה כרגע במסעדות תל אביב. אם מסעדות קודמות – נטולות ראייה אוונגרדית אמיתית – החליטו שאוכל הוא האלמנט הפחות חשוב והזניחו אותו, ב"קפה נורדוי" הגיעו למסקנה המתחייבת: נוותר עליו. ספק אם אי פעם קיבלתי מנות אוכל זעומות כל כך. בשלב מסוים של הערב מצאתי עצמי משלם 55 שקלים עבור שמונה ענבים ברוטב. ואולי כדי להסתיר זאת – קצת כמו שפעם היו מורחים וזלין על עדשות מצלמות קולנוע – הכל טבול בנהרות שמנוניות מעושה. לא באוכל: בשירות. הנה משפט לדוגמה: "אתם עוד תיהנו מהמלפפון החמוץ או שאני מפנה?" מספר הפעמים, ובעיקר הטון המעושה שבו הפועל "ה.נ.ה" הוטה במהלך הארוחה ("אנחנו ממליצים ליהנות", "אתם תיהנו", "נהניתם?", "המנות המהנות שלנו"), היו אולי העדות הברורה ביותר לכמה שאנחנו אכן הולכים ליהנות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ