"בבי": הביסטרו שאין בו שום דבר מיוחד. ובכל זאת הוא כל כך מיוחד

לביסטרו התל־אביבי "בבי" אין שם מבריק, גם לא צִלחוּת תואם־אינסטוש. אבל מי שנמצא שם במטבח – יודע לבשל. היש סיבה טובה מזו לאנחת רווחה?

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

יש שלוש סיבות עיקריות לכך שהביסטרו השכונתי, אחד מסוגי המסעדות הפופולריים בעולם, נדיר אצלנו. ראשית, אין לנו שכונות. יש המצאות יזמיות ואילוזיות של צעירים שמשוכנעים שאם הם קוראים לציר פינוי האשפה הספציפי שלהם "שכונה", הם גרים בברוקלין. אבל שכונות, כהלכתן, לא ממש. שנית, ביסטרו שכונתי מחייב רצף ושגרה. ואין דבר ששנוא עלינו יותר משגרה. אנחנו – בטח במסעדות – מקרה טיפוסי של אוגר שרץ בהיסטריה בתוך הגלגל ומשוכנע שהוא רואה עולם. מקום שבאים אליו בכל יום במקום לצאת למקום "המדובר" (המלה המגעילה של 2018? ייתכן) החדש? ירחמו אלי האינסטוש. והסיבה השלישית היא שביסטרו שכונתי הוא לא המקום שבו שפים רוקחים את המנות היצירתיות שלהם מחומרי גלם מקומיים בפרשנות אישית, אלא מקום שבו עובדים אנשים שיודעים לבשל. ממש כך: לבשל. כמה מיושן. והנה, בו בזמן שמצלחתי פאר יש לנו – איך היה מנסח זאת סופר רוסי? – כחול אשר על שפת הים, העין לא תשבע; אנשים שיודעים לבשל? נו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ