עם מנה אחת טובה, מנה אחת גרועה, הממוצע של "לירי לאונג'" מרשפון הוא כמעט בינוני

מנה אחת גרועה, שהולידה היפותזה מדעית מעניינת בנוגע לאורחות חייו של דג המוסר במימי הים התיכון בישראל, ממחישה יותר מכל את הבעיה של "לירי לאונג'" שברשפון: כשמכוונים לבינוני, קל לפספס כלפי מטה

שגיא כהן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

באחד הקורסים בצבא נתקלתי במדריך שהמשפט החביב עליו נחרט בזיכרוני: "תעשו ישר. עקום ייצא לבד". באותו אופן צריך אולי לשנן למסעדנים שלנו: "תעשו טוב. בינוני ייצא לבד". "לירי לאונג'", מסעדה חדשה ברשפון, מצטיירת כאילו בחרה לעשות בינוני: אוכל בינוני, חומרי גלם בינוניים, תפריט בינוני. או, בנוסח שמוכר עד זרא לכל מבקר במסעדות: ניוקי/סלק/סלמון. הבעיה היא שכשמכוונים לבינוני, קל לפספס. ובשורה ארוכה של עניינים, ב"לירי לאונג'" מתקשים לנסוק אפילו לכלל בינוניות. כך, למשל, העיצוב. בעברו המקום היה ספרייה, ולפי מה שאמרה אחת המלצריות – שבעניין הזה, כמו בעניינים אחרים, לא בטוח שהאינפורמציה שברשותה היא סוף פסוק – לירי היתה ספרנית אגדית במקום והמסעדה נקראת על שמה. קסום. כמחווה לעברו של המקום השאירו באחד החדרים (יש למסעדה כמה חללים שונים באופיים, וזה בהחלט אחד הדברים הנחמדים בה) מדפים עמוסי ספרים. עכשיו, אני בטוח שיש כאלה שיגידו שזה דווקא מרחיב דעת לאכול בין ספרים, וזה כמובן נכון. לגמרי. אבל בין ספרים חיים. כאלה שקוראים בהם, שמעיינים בהם, שמדפדפים בהם. לא בין ספרים מתים. כי ככה, ההרגשה היתה קצת כמו לאכול בבית עלמין של הדעת: "הנה מוטלות גופותינו, שורה ארוכה ארוכה/ עטופות עטיפות ניילון שעליהן מדבקה לבנה". מגש הכסף שעליו הוגש לכם הסלמון הכבוש.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ