קורונה או לא: "טשרניחובסקי 6" עושה את מה שהיא יודעת לעשות כל כך טוב

הרוסטביף נבלע כלא היה, קוביות שורש הסלרי בציר שרימפס היו התגלות שלא חדלה: אפילו קופסאות הפלסטיק של המשלוח לא יכלו לאוכל של "טשרניחובסקי 6"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"טשרניחובסקי 6" היא דוגמה מובהקת לכך שתעשיית המסעדנות, שמוזכרת כעת תכופות, היא דבר טוב, אבל מסעדה היא כנראה דבר מוצלח אפילו יותר. מוזר קצת עד כמה אופיה של מסעדה שיודעת מי היא ומה היא מצליח להישמר אפילו בתוך קופסאות פלסטיק. כך "מגזינו" היתה מתוקתקת, "איגרא במשק" ממוקדת חומרי גלם, ומהמשלוח של "טשרניחובסקי 6" עלו, איכשהו, כל ענני הנדיבות והחום הזכורים מהמסעדה. מה שמאפיין (אני עוד לא מסוגל לכתוב על מסעדות "איפיין", נקווה שלא נגיע לכך) את "טשרניחובסקי 6" זה אוכל נורא פשוט ונורא טעים. יש שם איזו חיבה לפורטוגל, שניכרה גם במשלוח, אבל בעיקר יש שם תפריט אקלקטי שהלך והצטבר שכבה אחר שכבה. זו אחת המסעדות היחידות בתל אביב (שוב: זמן הווה) שמקנה תחושה של צמיחה אורגנית, של מקום שלא גובש על ידי יועץ קונספט ולוקק על ידי משווק תדמית, אלא התפתח, בשובה ובנחת, כתוצאת צלחות לאין מספר שיצאו מהמטבח, הגיעו לשולחן, נדונו בישוב הדעת, ואז נותרו, התפתחו, או נעלמו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ